כידוע לחמשת קוראי הנאמנים (ואני יודעת מי אתם, אל תשכחו), מיצי עושה סווינג מזה זמן רב. כבר כמה שנים טובות. היא התחילה פעם, מזמן, בארץ רחוקה רחוקה, ושמחה מאד כשהגיעה ההזדמנות לחזור לזה. עכשיו היא שם.
אבל גם לזה יש גבולות. לסטודיו הנוכחי יש מורים מקצועיים (וגם כמה שממש חדשים בתחום), מקום די מוגבל, וחמש רמות.
מיצי עשתה את כל הרמות, חלק מהן פעמיים, ועכשיו נמצאת ברמה המאתגרת והעליונה מכולן.
כמובלת - כלומר כתפקיד של הבת.
רק שהרמה העליונה כבר לא מאתגרת.
ברצינות. למיצי כבר התחלפו רוב האנשים בקבוצה שלוש או ארבע פעמים, והיחידים שנשארו עובדים בזה. על החומר כבר עברתי פעמיים (זה שאני עדיין לא משהו זה כבר עניין אחר), ויתכן שאפילו המורה התייאשה ממני. ולומדים דברים חדשים, כן, אבל הרמה כבר לא עולה. אני צריכה אתגר.
"אז את רוצה להיות בן?", שאל החבר ד' כלא מאמין.
הסברתי לו שכן. אחרי הכל, להוביל מועיל מאד לריקוד (גם מוביל שלומד את התפקיד של המובלת מבין רק ככה הרבה דברים - ואפשר לראות את זה לפעמים כשמורים מחו"ל, לרוב מקועקעים ומשופמים, נותנים עצות שבבירור רלוונטיות רק למובילים). זה גם יתן לי אפשרות ללמוד הכל מחדש ולשפר את הבסיס וגם הבנה יותר טובה. וזה גם שינוי. וזה גם יעיל, כי מובילים תמיד חסר, וככה אוכל לנסוע לכל פסטיבל בעולם - גם אם ההרשמה למובלות כבר סגורה (וההרשמה למובלות בדרך כלל נסגרת לפני ההרשמה למובילים, כי כמו שאמרנו, מובילים תמיד חסר). אני צריכה ללמוד את התפקיד באופן מסודר, כי להכנס לשיעור פה ושיעור שם כמובילה לא ממש משפר את המצב. ואני נכנסת - ברמות הנמוכות חסרים לעתים קרובות מאד מובילים. ועניין ההפרדה המגדרית כבר בוודאי לא כל כך חד - בכל מקום אפשר לראות בנות מובילות, בנים מובלים ושפע של צירופים.
אז מה האופציות?
1. להשאר ברמה חמש, ולנסות לשפר את ההובלה שלי בשיעור פה שיעור שם. אם זו היתה אופציה טובה, אל הייתי שואלת אתכם.
2. לחזור לרמות הראשונות, כמובילה. אופציה טובה ונוחה מכל הסיבות שעליהן חפרתי.
3. לעבור בכלל לריקוד אחר. אופציה זו מתחלקת לתת-אופציות: בלוז (קל מידי), קברט (כיף!), ווסט קוסט סווינג - אחיו המודרני וזנותי של הסווינג, וזו בעצם לא אופציה, סלסה - "לא" מהדהד, טנגו ארגנטינאי (גם כן כיף!) וריקודים סלוניים, שלומר את האמת זה משהו שתמיד היתה לי תשוקה פרוורסית לנסות.
התכוונתי לדבר עם המורה כבר השבוע (שהוא, מכוח הצורה בה מסדרים את השיעורים, השבוע הראשון של החודש - כלומר השבוע בו אפשר לעבור קבוצה כי רק מתחילים ללמוד את החומר של החודש הנוכחי). אבל זה לא קרה, וכשמצאתי את עצמי ביום השיעור תקועה בעבודה, באיחור של שעה, בגלל חבורה של דרום-אמריקאים מטומטמים שלא מבינים מההבדל בין מחרוזת לפרמטר, הבנתי שזה לא יקרה.
לכן אני דוחה את המעבר בחודש, ומכם, חמשת קוראי הנאמנים (ואל תשכחו שאני יודעת מי אתם), אני רוצה הצבעה.
האופציות פורטו לעיל.יש כאן מקום להערות. אנא מכם, עזרו לי להגיע להחלטה.
אבל גם לזה יש גבולות. לסטודיו הנוכחי יש מורים מקצועיים (וגם כמה שממש חדשים בתחום), מקום די מוגבל, וחמש רמות.
מיצי עשתה את כל הרמות, חלק מהן פעמיים, ועכשיו נמצאת ברמה המאתגרת והעליונה מכולן.
כמובלת - כלומר כתפקיד של הבת.
רק שהרמה העליונה כבר לא מאתגרת.
ברצינות. למיצי כבר התחלפו רוב האנשים בקבוצה שלוש או ארבע פעמים, והיחידים שנשארו עובדים בזה. על החומר כבר עברתי פעמיים (זה שאני עדיין לא משהו זה כבר עניין אחר), ויתכן שאפילו המורה התייאשה ממני. ולומדים דברים חדשים, כן, אבל הרמה כבר לא עולה. אני צריכה אתגר.
"אז את רוצה להיות בן?", שאל החבר ד' כלא מאמין.
הסברתי לו שכן. אחרי הכל, להוביל מועיל מאד לריקוד (גם מוביל שלומד את התפקיד של המובלת מבין רק ככה הרבה דברים - ואפשר לראות את זה לפעמים כשמורים מחו"ל, לרוב מקועקעים ומשופמים, נותנים עצות שבבירור רלוונטיות רק למובילים). זה גם יתן לי אפשרות ללמוד הכל מחדש ולשפר את הבסיס וגם הבנה יותר טובה. וזה גם שינוי. וזה גם יעיל, כי מובילים תמיד חסר, וככה אוכל לנסוע לכל פסטיבל בעולם - גם אם ההרשמה למובלות כבר סגורה (וההרשמה למובלות בדרך כלל נסגרת לפני ההרשמה למובילים, כי כמו שאמרנו, מובילים תמיד חסר). אני צריכה ללמוד את התפקיד באופן מסודר, כי להכנס לשיעור פה ושיעור שם כמובילה לא ממש משפר את המצב. ואני נכנסת - ברמות הנמוכות חסרים לעתים קרובות מאד מובילים. ועניין ההפרדה המגדרית כבר בוודאי לא כל כך חד - בכל מקום אפשר לראות בנות מובילות, בנים מובלים ושפע של צירופים.
אז מה האופציות?
1. להשאר ברמה חמש, ולנסות לשפר את ההובלה שלי בשיעור פה שיעור שם. אם זו היתה אופציה טובה, אל הייתי שואלת אתכם.
2. לחזור לרמות הראשונות, כמובילה. אופציה טובה ונוחה מכל הסיבות שעליהן חפרתי.
3. לעבור בכלל לריקוד אחר. אופציה זו מתחלקת לתת-אופציות: בלוז (קל מידי), קברט (כיף!), ווסט קוסט סווינג - אחיו המודרני וזנותי של הסווינג, וזו בעצם לא אופציה, סלסה - "לא" מהדהד, טנגו ארגנטינאי (גם כן כיף!) וריקודים סלוניים, שלומר את האמת זה משהו שתמיד היתה לי תשוקה פרוורסית לנסות.
התכוונתי לדבר עם המורה כבר השבוע (שהוא, מכוח הצורה בה מסדרים את השיעורים, השבוע הראשון של החודש - כלומר השבוע בו אפשר לעבור קבוצה כי רק מתחילים ללמוד את החומר של החודש הנוכחי). אבל זה לא קרה, וכשמצאתי את עצמי ביום השיעור תקועה בעבודה, באיחור של שעה, בגלל חבורה של דרום-אמריקאים מטומטמים שלא מבינים מההבדל בין מחרוזת לפרמטר, הבנתי שזה לא יקרה.
לכן אני דוחה את המעבר בחודש, ומכם, חמשת קוראי הנאמנים (ואל תשכחו שאני יודעת מי אתם), אני רוצה הצבעה.
האופציות פורטו לעיל.יש כאן מקום להערות. אנא מכם, עזרו לי להגיע להחלטה.
החבר ד' ממליץ על קברט... כי זה כיף
השבמחקאני מצביע ריקודים סלוניים כי אני מאמין שיש לעודד פרוורסיות בציבור.
השבמחקבתור הקוראת הנאמנה הייתי ממליצה לך להמשיך זמן מה בתפקיד המוביל בריקוד הכה מוכר והקרוב לליבך. ברגע שתרגישי מיצוי מלא בכל מה שקשור לסווינג, תהיה זו שעה מתאימה לעבור לטנגו הארגנטינאי. את הריקודים הסלוניים אני נוטה לפסול מטעמי המוזיקה המושמעת במהלך הריקוד. אין זה אומר שאינך יכולה לספק את דחפיך ולהתנסות בריקודים סלוניים לתקופה קצרה.
השבמחקתודה לארבעת המגיבים, כולל טלי בסמוי שהציעה לעבור, אבל לא פירטה לאן ולכן אחשיב את הקול הזה כרבע קול לכל תת-אופציה של אופציה 3. סיכוןם ביניים: קול ורבע לקברט, קול ורבע ועוד תמיכה אחת מסויגת בסלוניים, וקול אחד להובלה. מי ישבור שיוין?
השבמחקותגובה נוספת בסמוי משרה פון-שוורצה - להוביל, ולהוסיף קברט או טנגו. נראה לי שיש לנו שובר שיוין. היום, אם הדרום אמריקאים לא יציקו לי יותר... והקנדים גם לא... ועל הצפון אמריקאים אני בכלל מפחדת להסתכל... אולי אפילו אצליח להגיע לשיעור ולדבר עם המורה.
השבמחק