השבוע התחיל בסדר. הוא התחיל בביקור אצל הקולגה-לשעבר הדס היפה והמוכשרת כדי לבדוק מה בנוגע לשמלת התחרה המהממת הנ"ל. חשקתי בה מהרגע בו ראיתי את תמונתה על קיר הפייסבוק שלי... והתאכזבתי לגלות שהיא גדולה עלי. לא נורא, יצאתי עם גופיית פנטזיות שהחבר ד' הכריז עליה מייד כעל חלק מתלבושת רכיבה. רכיבה על סוסים, עוד תחביב שלעולם כנראה לא יצא לי לפתח... כל התשוקות האלה הן כנראה רק סובמליזציה למה שאני באמת רוצה, שזה, כידוע, קורס טיס שאין לי כסף אליו. ובוודאי שאין לי כסף לתחזוקת הרישיון שתבוא אחריו. בעע.
לא משנה. החשוב הוא שאחרי שהתעדכנתי במעשיה של הקולגה-לשעבר הדס מאז נפרדו דרכינו, יצאתי עם גופיית הענן הזאת. ASOS לנצח.
וגם, כמתחייב לקוראי הנאמנים, אני רוצה לעדכן. הצלחתי השבוע להגיע לשיעור. כזכור, בשבוע הקודם - הראשון של החודש - עיכבו אותי הדרום-אמריקנים עד שעה אוחרת במשרד וגרמו לי לפספס את השיעור. אמנם, לא הצלחתי להגיע לפני השיעור, ולכן השיחה עם הזמכירה והתשלום עבור החודש, התעכבו.
והשיחה עם המורה?
זו במילא תתעכב עד אחרי השיעור. שהיה מוצלח מאד, אך בהחלט כזה שכבר עשיתי. ואף הטמעתי אותו יותר טוב מרוב השיעורים.ובכלל, הייתי די שפוכה ונשבעתי להחמק הביתה מיד אחרי השיעור.
אז אחרי השיעור יצאתי, וניסיתי לתפוס את המזכירה בעוד המורה מתאושש. עודי ממתינה שהיא תסיים עם שניים שהגיעו היום לראשונה וצריכים הסבר על איך זה עובד, והנה הגיחה מאחורי מורה אחרת. "חסרות לי מובלות!", היא ביקשה, ומיצי - שכאמור מכירה בדרך כלל דווקא את הבעיה ההפוכה - התגייסה לעזרה.
אחרי שיעור מעייף (אך מוצלח!) נוסף ברמה שלוש, חזרתי לניסיון נוסף.
תאמינו לי אם אספר שקרה בדיוק אותו דבר?
בעצם זה לא היה בדיוק אותו דבר, אבל זה היה עוד זוג מתחילים ותלמיד ברמה שתיים שחשש להכנס כי איחר. שידלתי אותו להכנס והבטחתי להצטרך אליו אם לא תהיה לו מובלת (עושים רוטציה, אבל מספר שווה של בנים ובנות מקל מאד על השיעור) - והנה אני, בשיעור שלישי ברציפות.
והנה הגיעה המסיבה. אם כבר נשארתי, אצטרף לכמה ריקודים - אם כי העייפות בהחלט נתנה בי את אותותיה. אבל הגעתי, אז אשאר, כמובן אחרי שאשלם.
או שלא, כי מסתבר שבעצם נפל המחשב ואין שום אפשרות לחייב.
אז נשארתי לכמה שירים... והדיון יערך בשבוע הבא.
אגב זה, מסתבר שהיה עוד קול סמוי, לריקודים סלוניים. כמה כמה בינתיים? המשאל פתוח עד יום שני הבא.
לא משנה. החשוב הוא שאחרי שהתעדכנתי במעשיה של הקולגה-לשעבר הדס מאז נפרדו דרכינו, יצאתי עם גופיית הענן הזאת. ASOS לנצח.
והשיחה עם המורה?
זו במילא תתעכב עד אחרי השיעור. שהיה מוצלח מאד, אך בהחלט כזה שכבר עשיתי. ואף הטמעתי אותו יותר טוב מרוב השיעורים.ובכלל, הייתי די שפוכה ונשבעתי להחמק הביתה מיד אחרי השיעור.
אז אחרי השיעור יצאתי, וניסיתי לתפוס את המזכירה בעוד המורה מתאושש. עודי ממתינה שהיא תסיים עם שניים שהגיעו היום לראשונה וצריכים הסבר על איך זה עובד, והנה הגיחה מאחורי מורה אחרת. "חסרות לי מובלות!", היא ביקשה, ומיצי - שכאמור מכירה בדרך כלל דווקא את הבעיה ההפוכה - התגייסה לעזרה.
אחרי שיעור מעייף (אך מוצלח!) נוסף ברמה שלוש, חזרתי לניסיון נוסף.
תאמינו לי אם אספר שקרה בדיוק אותו דבר?
בעצם זה לא היה בדיוק אותו דבר, אבל זה היה עוד זוג מתחילים ותלמיד ברמה שתיים שחשש להכנס כי איחר. שידלתי אותו להכנס והבטחתי להצטרך אליו אם לא תהיה לו מובלת (עושים רוטציה, אבל מספר שווה של בנים ובנות מקל מאד על השיעור) - והנה אני, בשיעור שלישי ברציפות.
והנה הגיעה המסיבה. אם כבר נשארתי, אצטרף לכמה ריקודים - אם כי העייפות בהחלט נתנה בי את אותותיה. אבל הגעתי, אז אשאר, כמובן אחרי שאשלם.
או שלא, כי מסתבר שבעצם נפל המחשב ואין שום אפשרות לחייב.
אז נשארתי לכמה שירים... והדיון יערך בשבוע הבא.
אגב זה, מסתבר שהיה עוד קול סמוי, לריקודים סלוניים. כמה כמה בינתיים? המשאל פתוח עד יום שני הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה