לא שזה ממש נגמר. היה לנו קשה לחזור. יום חופש אחרי היה דרוש בהחלט. הלכנו בו לזינק לנסות לשחזר את חווית הגולש - כלומר החבר ד' רצה גולש, אני הייתי בקרייבינג נואש לירקות. הזמנתי סלט, ומזמן כבר לא נהניתי כל כך מאחד כזה. המשכתי להזמין סלטים גם בשבועות הבאים.
אבל זוכרים את ההתחלה ואת ע' הרשע? זה שהאשים אותי בגניבה? מסתבר שהוא צדק. כשפרקנו את המתנות (ובנינו את הרוח רפאים ודלעת מלגו. זו היתה הפעם הראשונה בכל ימי חיי שבניתי לגו לפי ההוראות על האריזה. למעשה כל ימי ילדותי אף פעם לא ידעתי שיש הוראות! התמונה על האריזה היתה מבחינתי סתם, להמחשה) מצאנו על השוקולדים את תג הפלסטיק עם המחיר שהיה אמור להיות על המדף. ולא רק זה, גם קיבלנו ממארחינו מייל: "ראיתם במקרה את המטען שלנו? אה, ותודה על המברשת שיניים!".
מפודחים מה שלחנו אותו חזרה (השארתי את המברשת שיניים שם. אסור לארוז בלחץ).
ביום הבא חזרתי לעבודה. התזנון היה גרוע - הפיגור שנצבר במהלך החגים הפך למפלצת המיילים הגדולה שטרפה לי את האינבוקס וגם כמה מהדוקס.
הזמנתי סלט. לקחתי גם את העטלף מלגו (הוא עוד שומר עלי כאן). אבל חוויה אחת עוד נשארה אתי - הרצון העז לגלידה פושטית, טובעת ברוטב שוקלד משובח ממש.
שלא תחשבו. שבועיים אחר כך עוד הכנתי דייניש בכוחות עצמי - מהשלב שבו הם ערימת קמח וביצים ועד שיצאו מהתנור,נימוחים, שחמחמים ועם גומה מלאה פירות אפויים במרכזם. השתמשתי במתכון הזה, וכדי להקל על עצמי שמתי אותם לתפיחה שניה ולא ראשונה במקרר - כלומר, כל הלילה בתוך תבנית, כשהם מעוצבים אך לא ממולאים. הם תפחו רק כשהוצאתי אותם מהמקרר, אבל החויה לא השפיעה עליהם לרעה, והם התגלו כהרבה פחות ניג'וס להכנה מהביננשטיך. טעימים פחד.
ועדיין לא הצלחתי לשחזר את החוויה. גלידת בן אנד ג'ריס שקניתי עשתה לי די רע (מוזר מאד, חשבתי - אממה, בן אנד ג'ריס אני נוטה לאכול רק במסיבות, לא בפני עצמה), ואיפה בדיוק אקבל טונות של רוטב שוקולד?
לפני שאספר מה קרה, אני צריכה לתת פה קצת רקע. אלה מכם שמכירים את מיצי בוודאי התפלאו לא פעם על סירובה העיקש למשקה קל מכל סוג שהוא, ביחוד מוגז אבל לא רק. מיצי שותה רק מים, תה, קפה (רצוי משובח) אלכוהול לסוגיו ודברים שנסחטו ממש מול עיניה - ומזה גם כן לא הרבה.
למעשה מיצי לא נוגעת בהרבה מאד סוגים של מזונות מומתקים, והסיבה די פרוזאית - הם עושים לה רע. ממש רע. כמו כן מיצי משתמשת במעט מאד מוצרי קוסמטיקה, וגם שם הסיבה פרוזאית - הם עושים לה פריחה.
לא שלא חשדתי שזה קשור. פשוט לא ידעתי מה הגורם. בהתחלה האשמתי בושם מסוים שחשבתי שיש בשניהם, וכשקוסמטיקה בלי בושם התחילה גם להפריח אותי, האשמתי חומר משמר כלשהו.
כנראה שדי צדקתי.
ואז מה?
ובכן,לפני זמן מה נפתחה ליד הסינמטק יוגורטריה חדשה. עם ברזי יוגורט בשירות עצמי, מיליון רטבים בשירות עצמי ומיני תוספות, אכן, בשירות עצמי. מזמן רציתי לבדוק אותה.
לומר את האמת זו יותר גלידרייה מאשר יוגורטריה, עם יוגורט בצורת גלידה אמריקאית ותוספות מתוקות להבחיל. ובכל זאת ,מאד רציתי לבדוק אותה.
במוצ"ש היתה הפגנה. זה היה תירוץ מספיק טוב ללכת לפגוש את כולם, ולגרור אותם אחרי לשם. "אחרי!" - זה לא היה קל, בעיקר כי הם העדיפו את סינבון, מקום מחורבן בפני עצמו שמוכר רול קינמון עם רוטב תעשייתי. לא משנה.
ואז קרה הדבר הנורא.
לקחתי לעצמי את הכמות הקטנה ביותר שיכולתי של יוגורט וניל לבן חלק, והצפתי אותו ברוטב שוקולד! הצפתי! שמתי קצת סוכריות מלמעלה, והתיישבתי להנות מהחוויה.
הטעם החומצתי המחריד של הרוטב היה סימן האזהרה הראשון.
את מה שקרה אחר כך קשה לתאר.
כלומר, אפשר לתאר, זה לא באמת קשה, אבל עדיף שלא. מי שרוצה מוזמן לבקש פרטים במייל, ואני מזהירה אותו שיתחרט. השארתי את רוב המנה בצלחת והלכתי לבדוק מה זה.
מרכיב ראשון ברוטב: סירופ תירס עתיר פרוקטוז.
מרכיב שני - 2% - קקאו.
כלומר, מה שאכלתי עכשיו היה כמעט רק סירופ תירס טהור.
זה נתן לי כיוון.
הלכתי הביתה ובדקתי את העניין.
מסתבר שסירופ תירס מעורר אלרגיות אצל אלרגיים לתירס (מי היה מאמין?) אבל זה בהחלט לא התאים. אבל יותר למטה היה תיאור של אי סבילות לסירופ תירס עתיר פרוקטוז, המביאה לסימפטומים מאד דומים לאלה שהופיעו אצלי מדי פעם, והערה למטה, שבמגע המרכיבים האלה יכולים לעורר פריחה.
בינגו.
הסתבר ששמן תירס, מייצבים על בסיס תירס ומשמרים על בסיס תירס נמצאים בשימוש רחב בתעשיית הקוסמטיקה.
זה כבר הסביר הכל.
סירופ תירס - אגב, מרכיב מאד שנוי במחלוקת בפני עצמו - נמצא בכל אוכל שמגיע מאמריקה, ברוב המשקאות הממותקים, וגם - וזה כבר באמת ביאס אותי - בבן אנד ג'ריס. זה ביאס אותי במיוחד כי זו אחת הגלידות היחידות שנמכרות במרכולים - שימו לב שעל כל ה"קרמיסימו" למיניהן, לא מופיעה המילה "גלידה"! רק על בן אנד ג'ריס וג'ויה (ואולי על כמה מהקטנות), ושתי אלה כנראה אסורות עלי מעכשיו.
ולא רק הן - אני כבר שנים מסמיכה רק עם קמח ולא עם קורנפלור מתוך סלידה לא ברורה (עכשיו ברורה!) מקורנפלור, ויתכן שפה הבעיה בהכנת קרמים ופודינגים למיניהם. אבל למזלי, בדיוק כשחיפשתי כמה בעייתי הקורנפלור, הופיעה לה הגיבורה שלי, גברת בישול בזול, עם הסאגה הזו ועם מתכון מוצלח במיוחד למרק שוקולד. והעיקר בו - שבהמרת קורנפלור בקמח, צריך להשתמש בכפול קמח. בינתיים המתכון הזה והטיפ הזה (וכף של חמאת בוטנים להסמכה) הפיקו לי משקה שוקולד סמיך ומשובח להדהים, עם צבע דומיננטי ביותר וטעם של עוד. הבא בתור: קרם וניל כהלכתו.
ובנימה אופטימית זו, חזרתי באופן סופי ומוחלט לשגרה. היעד הבא לכבוש: סופגניות. ואיטליה, גם.
אבל זוכרים את ההתחלה ואת ע' הרשע? זה שהאשים אותי בגניבה? מסתבר שהוא צדק. כשפרקנו את המתנות (ובנינו את הרוח רפאים ודלעת מלגו. זו היתה הפעם הראשונה בכל ימי חיי שבניתי לגו לפי ההוראות על האריזה. למעשה כל ימי ילדותי אף פעם לא ידעתי שיש הוראות! התמונה על האריזה היתה מבחינתי סתם, להמחשה) מצאנו על השוקולדים את תג הפלסטיק עם המחיר שהיה אמור להיות על המדף. ולא רק זה, גם קיבלנו ממארחינו מייל: "ראיתם במקרה את המטען שלנו? אה, ותודה על המברשת שיניים!".
מפודחים מה שלחנו אותו חזרה (השארתי את המברשת שיניים שם. אסור לארוז בלחץ).
ביום הבא חזרתי לעבודה. התזנון היה גרוע - הפיגור שנצבר במהלך החגים הפך למפלצת המיילים הגדולה שטרפה לי את האינבוקס וגם כמה מהדוקס.
הזמנתי סלט. לקחתי גם את העטלף מלגו (הוא עוד שומר עלי כאן). אבל חוויה אחת עוד נשארה אתי - הרצון העז לגלידה פושטית, טובעת ברוטב שוקלד משובח ממש.
שלא תחשבו. שבועיים אחר כך עוד הכנתי דייניש בכוחות עצמי - מהשלב שבו הם ערימת קמח וביצים ועד שיצאו מהתנור,נימוחים, שחמחמים ועם גומה מלאה פירות אפויים במרכזם. השתמשתי במתכון הזה, וכדי להקל על עצמי שמתי אותם לתפיחה שניה ולא ראשונה במקרר - כלומר, כל הלילה בתוך תבנית, כשהם מעוצבים אך לא ממולאים. הם תפחו רק כשהוצאתי אותם מהמקרר, אבל החויה לא השפיעה עליהם לרעה, והם התגלו כהרבה פחות ניג'וס להכנה מהביננשטיך. טעימים פחד.
ועדיין לא הצלחתי לשחזר את החוויה. גלידת בן אנד ג'ריס שקניתי עשתה לי די רע (מוזר מאד, חשבתי - אממה, בן אנד ג'ריס אני נוטה לאכול רק במסיבות, לא בפני עצמה), ואיפה בדיוק אקבל טונות של רוטב שוקולד?
לפני שאספר מה קרה, אני צריכה לתת פה קצת רקע. אלה מכם שמכירים את מיצי בוודאי התפלאו לא פעם על סירובה העיקש למשקה קל מכל סוג שהוא, ביחוד מוגז אבל לא רק. מיצי שותה רק מים, תה, קפה (רצוי משובח) אלכוהול לסוגיו ודברים שנסחטו ממש מול עיניה - ומזה גם כן לא הרבה.
למעשה מיצי לא נוגעת בהרבה מאד סוגים של מזונות מומתקים, והסיבה די פרוזאית - הם עושים לה רע. ממש רע. כמו כן מיצי משתמשת במעט מאד מוצרי קוסמטיקה, וגם שם הסיבה פרוזאית - הם עושים לה פריחה.
לא שלא חשדתי שזה קשור. פשוט לא ידעתי מה הגורם. בהתחלה האשמתי בושם מסוים שחשבתי שיש בשניהם, וכשקוסמטיקה בלי בושם התחילה גם להפריח אותי, האשמתי חומר משמר כלשהו.
כנראה שדי צדקתי.
ואז מה?
ובכן,לפני זמן מה נפתחה ליד הסינמטק יוגורטריה חדשה. עם ברזי יוגורט בשירות עצמי, מיליון רטבים בשירות עצמי ומיני תוספות, אכן, בשירות עצמי. מזמן רציתי לבדוק אותה.
לומר את האמת זו יותר גלידרייה מאשר יוגורטריה, עם יוגורט בצורת גלידה אמריקאית ותוספות מתוקות להבחיל. ובכל זאת ,מאד רציתי לבדוק אותה.
במוצ"ש היתה הפגנה. זה היה תירוץ מספיק טוב ללכת לפגוש את כולם, ולגרור אותם אחרי לשם. "אחרי!" - זה לא היה קל, בעיקר כי הם העדיפו את סינבון, מקום מחורבן בפני עצמו שמוכר רול קינמון עם רוטב תעשייתי. לא משנה.
ואז קרה הדבר הנורא.
לקחתי לעצמי את הכמות הקטנה ביותר שיכולתי של יוגורט וניל לבן חלק, והצפתי אותו ברוטב שוקולד! הצפתי! שמתי קצת סוכריות מלמעלה, והתיישבתי להנות מהחוויה.
הטעם החומצתי המחריד של הרוטב היה סימן האזהרה הראשון.
את מה שקרה אחר כך קשה לתאר.
כלומר, אפשר לתאר, זה לא באמת קשה, אבל עדיף שלא. מי שרוצה מוזמן לבקש פרטים במייל, ואני מזהירה אותו שיתחרט. השארתי את רוב המנה בצלחת והלכתי לבדוק מה זה.
מרכיב ראשון ברוטב: סירופ תירס עתיר פרוקטוז.
מרכיב שני - 2% - קקאו.
כלומר, מה שאכלתי עכשיו היה כמעט רק סירופ תירס טהור.
זה נתן לי כיוון.
הלכתי הביתה ובדקתי את העניין.
מסתבר שסירופ תירס מעורר אלרגיות אצל אלרגיים לתירס (מי היה מאמין?) אבל זה בהחלט לא התאים. אבל יותר למטה היה תיאור של אי סבילות לסירופ תירס עתיר פרוקטוז, המביאה לסימפטומים מאד דומים לאלה שהופיעו אצלי מדי פעם, והערה למטה, שבמגע המרכיבים האלה יכולים לעורר פריחה.
בינגו.
הסתבר ששמן תירס, מייצבים על בסיס תירס ומשמרים על בסיס תירס נמצאים בשימוש רחב בתעשיית הקוסמטיקה.
זה כבר הסביר הכל.
סירופ תירס - אגב, מרכיב מאד שנוי במחלוקת בפני עצמו - נמצא בכל אוכל שמגיע מאמריקה, ברוב המשקאות הממותקים, וגם - וזה כבר באמת ביאס אותי - בבן אנד ג'ריס. זה ביאס אותי במיוחד כי זו אחת הגלידות היחידות שנמכרות במרכולים - שימו לב שעל כל ה"קרמיסימו" למיניהן, לא מופיעה המילה "גלידה"! רק על בן אנד ג'ריס וג'ויה (ואולי על כמה מהקטנות), ושתי אלה כנראה אסורות עלי מעכשיו.
ולא רק הן - אני כבר שנים מסמיכה רק עם קמח ולא עם קורנפלור מתוך סלידה לא ברורה (עכשיו ברורה!) מקורנפלור, ויתכן שפה הבעיה בהכנת קרמים ופודינגים למיניהם. אבל למזלי, בדיוק כשחיפשתי כמה בעייתי הקורנפלור, הופיעה לה הגיבורה שלי, גברת בישול בזול, עם הסאגה הזו ועם מתכון מוצלח במיוחד למרק שוקולד. והעיקר בו - שבהמרת קורנפלור בקמח, צריך להשתמש בכפול קמח. בינתיים המתכון הזה והטיפ הזה (וכף של חמאת בוטנים להסמכה) הפיקו לי משקה שוקולד סמיך ומשובח להדהים, עם צבע דומיננטי ביותר וטעם של עוד. הבא בתור: קרם וניל כהלכתו.
ובנימה אופטימית זו, חזרתי באופן סופי ומוחלט לשגרה. היעד הבא לכבוש: סופגניות. ואיטליה, גם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה