יום חמישי, 13 ביוני 2013

פנדורין החדש

אז כדאי לקנות את "אהובת המוות"? הספר החדש בסדרת "תיבת פנדורין"



מי שהגיע עד כאן בוודאי מכיר את אראסט פטרוביץ' פנדורין ומעלליו. יצר אותו בוריס אקונין - שם העט של גרגורי צ'חרטשווילי, פרופסור להיסטוריה, בעל חיבה עזה לסוף המאה ה-19 ולספרות בלשים משובחת. מאוכזב ממיעוט החומר בסוגה ומדלות הגיבורים, יצר אקונין את פנדורין - פקיד צעיר ברוסיה הצארית. הוא חריף, שנון, נאה, מתקדם ומודרני, וכמובן חביב הנשים. כדי להעמיק את דמותו הוסיף לו מאפיין מופרך במיוחד - פנדורין זוכה תמיד וללא יוצא מהכלל בכל משחק מזל בו הוא משתתף, מהגרלות ועד רולטה.

את פנדורין הצעיר והמוכשר מלווה הסדרה לאורך שנים. התעלומה הראשונה שלו מכניסה אותו באופן אלים ומצער לעולם הבילוש (והפקידות הרוסית) ומוסיפה לו גם רקות של שיבה וגמגום חביב וקצת מטופש, ואחריה באה שורה של הרפתקאות שנונות ומדממות שמביאות אותנו כעבור 25 שנה אל הספר השמיני.

הספר השמיני מתרחש כבר בשנת 1900, מפנה המאה. הרבה שינויים חברתיים הגיעו אז לשיאם, ובהספר עוסק באחת התופעות המוזרות יותר של התקופה - מועדוני המתאבדים.

 את פיתולי העלילה לא אפרט, אבל הם מחדשים גם לחובבי פנדורין המושבעים. אפילו היכולת המושמצת לנצח במשחקי מזל מנוצלת כאן כדי להביא הפסד מפתיע. הבדיחות המוכרות והשפה המתנגנת מצלצלות נפלא בתרגומו הצבעוני והקולח של יגאל ליברנט, שהביא את הסדרה לארץ. האינטריגות פה אינן פוליטיות כמו הספרים הקודמים, אבל הן רצחניות לא פחות  והמתח נבנה עדיין ביד אמן.

את הספר מלווה תחושה משונה של רפלקסיה. אחרי כמה עמודים מתגנבת ללב תחושה שאת הטיפוס הזה שמנהל את המועדון פגשנו כבר בכתבה עיתונאית או שתיים מהזמן האחרון ממש. מוסקבה של מפנה המאה אולי היתה שונה מאד  (ואקונין חובב התקופה לא חוסך בפרטים ובתיאורים), אבל סיפורי התבגרות, ניצול והצלחה היו נפוצים בה ממש כמו היום. פנדורין חובב המודרנה מדבר שוב בשבחי המדע, הקדמה והנאורות, אבל תחזיותיו הוורודות נתקלות בספקנות מרירה ורווית ניסיון של מתבגרת בת שמונה עשרה:
"איזה מין הפתעות מלהיבות צופנת בחובה ההצגה הזו שלך? סופה ידוע לי היטב. המסך ירד בשנת 1952 או משהו דומה לכך, כאשר אצא מן הרכבת החשמלית הקלה (או מה שלא ניסע בו עד מחצית המאה), אפול, אשבור את צוואר הירך ואשתרע במשך שבועיים עד חודש על מיטת בית חולים, עד שלבסוף דלקת הריאות תכריע אותי. ומן הסתם, יהיה זה בית חולים לעניים מכיוון שאת כל כספי אבזבז עד אז."

 סיימתי את הספר בתהייה מה תביא המאה העשרים הסוערת בדרכו של פנדורין. לא אצטרך לחכות זמן רב - בשבוע הספר קיבלתי הבטחה ש"אהוב המוות", החדש בסדרה, יוצא ממש בשבועות הקרובים.

ואת "אהובת המוות" ושאר הספרים בסדרה, אפשר בינתיים להזמין כאן.



יום רביעי, 5 ביוני 2013

משקפי השמש החדשים שלי

על משקפי השמש החדשים שלי אני מפנטזת כבר לא מעט זמן.

לא מעט. למעשה כבר מאז אייקון.

כן,מאז סוכות.

והמשכתי לחשוב עליהן עד פסח ו"עולמות".


בקיץ האחרון התחלתי לחשוב שאולי כדאי לי לקנות סוף סוף משקפי שמש תחליפיים. אלה שהיו לי נגנבו שלוש שנים לפני כן. על שפת הים. באמצע הלילה. לא פלא שלא כל כך חשתי בחסרונם.

והייתי באייקון. והיה שם דוכן, כן? דוכן שלהם.


Creative Splendour


 "איזה סטימפאנק", נאנחתי.


 סטימפאנק הוא ז'אנר מעניין במיוחד של מדע בדיוני ובו המיכון מבוסס על מנועי קיטור. דמיינו ספינות חלל מונעות בקיטור טסות למאדים, מוטסות על ידי ג'נטלמנים חקרניים במקטורן עם שעון כיס. כן, כזה. מאחר והז'אנר מגניב עד הצטעפות העיניים, הוא לא רק נכנס לאופנה אלא התחיל להשפיע עליה.

כלומר, אנשים התחילו לייצר - בהשפעת האסתטיקה המורכבת - שפע של אביזרים מרובי פרטים ומרהיבים, מתליונים ועד פרוטזות:

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/2/2b/Steampunk-falksen.jpg

תליונים מ-creative splendour:                 גיטרות גם:
https://fbcdn-sphotos-c-a.akamaihd.net/hphotos-ak-ash4/p480x480/424318_344106318963830_1079026725_n.jpg         http://goinglikesixty.com/wp-content/uploads/2008/05/SteampunkSteelGuitar.jpg

ופרוטזות באמת. בתמונה: הסופר ג.ד פאלסן עם פרוטזה שבנה יוצר הסטימפאנק תומאס וילפורד. התמונה מויקיפדיה.

ובכן, בדוכן, חוץ משפע של תליונים, שעונים, שרוולונים, כפפות ופסינייטורים, היו גם המשקפיים האלה.

https://fbcdn-sphotos-h-a.akamaihd.net/hphotos-ak-frc3/1847_510837955623998_563582942_n.jpg


ורציתי אותם.

רציתי אותם מאד. יותר מכל דבר אחר שהיה בדוכן הזה או באייקון בכלל. 

אבל הם לא מקבלים אשראי.

ברור, בתקופת הקיטור עבדו רק עם מזומן.

לרוע המזל אזלו לי מטבעות הזהב (והייתי ממשכנת את טבעת הנישואין שלי בשביל זה).

אז התחברתי אליהם בפייסבוק וחיכיתי להזדמנות.

במשך חודשים.


ההזדמנות הגיעה סוף סוף בכנס "עולמות" בפסח.

שוב הדוכן.

שוב כובעים מטורפים, תליונים מהממים של מפתחות קטנטנים, שוב שפע של גלגלי שיניים, ושוב משקפי מגן גדולים לטייס החלל הצעיר. הפעם שמתי לב שהם עשויים מעור ממוחזר ומעדשות שפורקו ממשקפי שמש אמיתיות.

קניתי אותם בידיים רועדות והרכבתי אותן על המצח מיד.

עכשיו חסר לי רק כובע להרכיב אותן מעליו.

אם כי זה לא הכרחי - הן חוסמות יופי את הרוח ברכיבה על אופניים בזיהום האויר התלאביבי הממוצע.

ולא מפריעות לשיער להתנפנף בכלל.