ירח הדבש - חלק ב'.

אז נכנסנו למלון.

היינו צריכים להצדיק את המונח "ירח דבש".

הצדקנו. ניצלנו את המלון היטב. נוח.

המלון סיפק לנו תיק עם מגבת ובקבוק מים לים אחר כך. ואמבטיה. כמה זמן לא עשיתי אמבטיה. חמה ונעימה, מאד לא אקולוגית, אבל רפואית - ברגע שנכנסתי אליה הרגשתי איך השרירים התפוסים מהחתונה מתחילים להשתחרר. כל כך נהנינו, שאפילו לא השטנו את ברווזי הגומי של המלון איתנו באמבטיה. הצטערנו על זה אחר כך. ואז עשינו עוד דבר שעושים רק בחופש - זפזופ עצל בטלויזיה.הצלחנו למצוא דוקומנטרי חביב לרגל שישים שנות מלוכה למלכת אנגליה הנוכחית. טוב.

היה צריך לצאת - קבענו ארוחת ערב נוספת עם בני הדודים מהצד השני ועם ההורים שלי בנמל. בדרך הצטלמתי כמה תמונות מוצלחות על הסלעים שהציבו על הדק.

היינו עייפים מספיק כדי להירדם שם. גם האוכל היה פחות מוצלח. ולא ממש הספקתי לדבר עם בת הדודה הכי גדולה שלי. לא נורא, היא תתחתן (בשנית) בקרוב, יהיה מתי. אולי אפילו ניסע לבקר אותה בדטרויט לרגל המאורע. אולי.

שוב הלכנו לישון מוקדם. זה אומר שקמנו מוקדם. ניצלנו שנית את החדר (והסתבכנו עם אלוהים עוד יותר משהיינו. אהם), את הים (פגשנו את סוניה שוב! ים ביוני - הנה דבר שהיה לה שווה להגיע לארץ בשבילו) ואת האמבטיה (שוב לא השטנו את הברווז), ונכנסנו למנוחת בוקר ארוכה ואיכותית. סיימנו אותה בעוד זפזופ - אטרקציה הטלויזיה הזאת - והצלחנו למצוא תכנית גרועה עם רבקה מיכאלי. כלומר רבקה'לה הבריקה, וראינו את הפרק רק בזכותה.

 

פגשנו חבר אחר כך. ישבנו איתו לקפה ועוגיות על הגג מרהיב הנוף של המלון. היו בו טלסקופ, ספות נעימות, שמשיות ודגל גאווה עצום. הצטלמתי לצדו. כהוכחה.

צילמתי את הנוף מכל צדדיו והלכנו להפי האור של המלון. מין מזנון נשנושים, ירקות ועוגיות, והזדמנות טובה לשבת לקפה בלובי.

כמובן שמיד אחר כך היינו צריכים לצאת לארוחת ערב. גילינו ביסטרו קטן וחמוד בבן יהודה ממש מעבר לכביש מהמלון. היה להם יופי של מרק בצל ויין. טעים.

למחרת, כדי לסיים את פרק השהות במלון (גם ככה נגמרו לי הבגדים. גם לד', אבל אני הייתי צריכה להשתחל לשמלה מיוזעת שלבשתי לארוחת ערב יומיים קודם) הזמנו לנו ספא. החלטנו להמנע ממקומות סליזיים מדי וללכת על אחד ליד הבית.

לומר את האמת הוא היה ממוקם במרתף אפלולי ולא הכי מאוורר. אכלנו שם עוגיות והרגנו קצת זמן בג'קוזי ובסאונה עד שהגיעו המטפלים שלנו, צמד נעים ביותר. ליאון, בחור רוסי ענק, הניח עלי אבנים חמות בזהירות מפתיעה, ושיחרר כל מה שעוד נשאר תפוס. הוא הופתע מעורי העדין שהאדים למגע הקל ביותר. מזל שאני לא נבהלתי.

חזרנו הביתה, מרוחים בשמן עדיין ונצלים בשמש הלוהטת. את המקלחת שמרנו לאחר כך.

הקרירות הנעימה בבית בירכה אותנו, אחרי יומיים בחוץ. מהבלגן שהיה בו - מאז לפני החתונה לא ניקינו או סידרנו - החלטנו בינתיים להתעלם.

זה היה, אם זכור לי, יום רביעי. והיינו כבר רעבים. אחרי מנוחה נעימה החלטנו, או יותר נכון, אני התעקשתי, שיש עוד מקום אחד ששום ירח דבש לא שלם בלעדיו.

אז רכבנו על אופניים למקס ברנר.

יצא לי סוף סוף לנסות את הסלופי ג'ו שלהם (טעים! יש קוראים לזה "לחם בולונז", בעצם חלה, וזה בהחלט התיאור הכי הולם ששמעתי). בנוגע לקינוחים התלבטנו רבות. קשה להחליט שם. העוגה עם רוטב השוקולד החם - שוקולד חם וקרמי, נימוח ועשיר, עלתה על כל ציפיותי. המילקי של ד' היה קצת עמוס מדי.

משם הלכנו לבקר חברים קרובים. פגשנו אותם ברחוב. נשבענו שלא נדבר עם אף אחד במשך השבוע, אבל זה לא ממש הלך לנו. ממש ביציאה ממקס ברנר פגשנו את בני הדודים שלי מחו"ל, בדרך לארוחת ערב בעצמם. ליוינו אותם לאורך השדרה ונפרדנו מהם... וממש אחריהם פגשנו את נציג החברים בדרכו הביתה, אז התלוינו אליו.

קיבלנו עוד מחמאות. כיף.

בכלל זה היה אחד מאותם ימים - לא רק שני מפגשי אקראי מוצלחים, גם ראינו הן את ארקדי דוכין הולך ברחוב והן את פנינה רוזנבלום צועקת על אנשים במקס ברנר. מתבר שרואים דברים מוזרים כשמסתובבים בתל אביב ביום חול בצהריים.

נעימים ומטופחים הלכנו לישון בבית.

ביום חמישי היתה ההזדמנות האחרונה שלנו במשרד הפנים .לקחנו את כל התעודות והטפסים המלאים כדי לא לבזבז שם עוד זמן. עצרנו בקפה המהיר - סניף של רוטשילד, שנמצא בשדרות יהודית (!). הם הצליחו להרוס גם את הקפה, גם את הכריך ואפילו.את עוגת הבננה. וגם השירות היה איטי, ובמקום של קפה מהיר זה באמת הישג. המשכנו לארבע שעות המתנה במשרד הפנים (כן, ארבע). העברתי אותם ברישום של הממתינים בנוט החדש שלי (הא!) ובהשגחה על מספרי הממתינים. בצדק - התור שלנו נתפס, לא ברור איך וכיצד. הלכנו הצידה וגנבנו את התור של הבא אחרינו. הפקידה, כשסוף סוף הגענו אליה, היתה נעימה ויעילה עד מאד, ומיד החלפנו את שמנו למשותף, כולל מקף והכל. ואנחנו אפילו לא עורכי דין.

אחרי בוקר כזה, הלכנו הביתה לנוח. אכלנו כריך עם חמאת בוטנים טבעית (זה לא נקרא לבשל! וזה בהחלט הדבר היחיד שהיה לנו בבית - לחם במקפיא וחמאת בוטנים לחירום) ונחנו עד שהגיעה השעה לצאת לארוחת ערב עם החברים שהקלו על חיינו, ובחברות נפלאה הכינו לנו את סרט החתונה, התמונות, ההזמנות, המוזיקה והטקס האלטרנטיבי עצמו. הזמנו את כולם לארוחת ערב במסעדת "ליליות" המצוינת, בה עובדים בעיקר בני נוער בסיכון, ובה תכננו לעשות את החתונה עצמה אך ויתרנו כי לא היה שם מקום לריקודים.

הארוחה היתה מצוינת. להפתעתנו, כולם הגיעו בזמן כמעט. לצמחונים (בערך מחצית הנוכחים) המלצנו בחום על ה"סטייק חציל". הוא טעים.

ביום שישי חשב שד' שכבר סיימנו, אבל אני התעקשתי שלא להתחיל לנקות ולסדר את הדיר (גדול על המקום הזה לקרוא לו דירה) עד אחת וחצי בהצריים. עד שנהיה נשואים שבוע שלם! בדיוק! רק אז יגמר ירח הדבש!

לנקות אחר כך כבר לא היה לי אכפת. מה גם שהיה לי זמן לנוח עד הערב. או אפילו עד למחרת, אז הלך ד' לעבודה (שבת אחת לשבועיים) ואני נשארתי לי לנוח... או עד יום ראשון בבוקר, שם נכנסתי לעבודה, כך כאילו מעולם לא עזבתי.