בניגוד לרושם שעשוי להווצר אצל קוראי שורות אלה, מיצי אכן נוהגת לעבוד. ואפילו לא מעט. מיצי עובדת במקום קטן שחרט על דגלו את מיקסום חוק ה- 20/80, כלומר - מקסימום תמורה בעד מינימום עבודה. מיצי שכללה זאת גם לדרך, אותה היא עושה כל יום ברכבת כנגד כיוון התנועה, בנסיעה יומית מפנקת עם עיתון, ספר, מוזיקה ורכילות טרייה מהתנור. בהחלט עדיף על כל אופציה אחרת, אם אי אפשר ברגל או באופניים.
מאחר והמקום נוטה להתמקד בעיסוקי הליבה בלבד, אין בו השקעה מיוחדת בכל המסביב. יש בו מכונת קפה (הסיבה האמיתית להקמתו), קופה קטנה לחלב ונשנושים, מסורת אדוקה של אכילת צהריים ביחד ויום כיף אחד בשנה.
בשנתיים האחרונות עושים זאת בדצמבר, אז מגיע א', איש הכספים הבכיר, מלונדון לישראל ובא לבקר אותנו. לפני שנתיים הלכנו ל"אווטאר" ולצהריים במסעדה משובחת, וזה היה כיף גדול. לפני שנה עשינו קארטינג ובמקום המסעדה השווה שהזמנו, הלכנו לשיפודייה מחורבנת. מיצי לא הגיעה אחרונה בקארטינג , למרבה ההפתעה. א' איש הכספים הבכיר שחט אותנו לגמרי.
השנה, ערכנו משאל. תהינו אם לעשות עוד פעם קארטינג, ופתחנו מסמך בו התבקשנו להכניס הצעות. לא התייחסנו אליו יותר מדי ברצינות - פיינטבול, יום מני-פדי (ומיצי הבחורה היחידה בכל האיזור, כן?) וסנוקר.
הבוס הציץ במסמך, ושלף מייד הצעה חדשה - סיור על סגווי בתל אביב.
בשביל זה הוא הבוס.
כמובן ששני אנשים היו חולים ומזג האויר היה נגדנו. אז ביטלנו, אבל כן הלכנו לארוחת צהריים בחוץ עם א' איש הכספים הבכיר.
גם זה לא הלך חלק. הקולגה י' הצמחוני הטיל וטו על המסעדה הסבירה היחידה באיזור בטענה (הלא נכונה) שהכל בה בשרי או משמין. התפשרנו על "ריבר" המקומית ויצאנו.
א' איש הכספים הבכיר כמובן איחר. אני בינתיים שמתי עין על מרק בקר לוהט, והקולגה י' הצמחוני החליט על סלט בריאות ומנת גיוזה - והאמת, כנראה שניצח את כולם. דלי המרק שלי היה דיאטטתי להכעיס, גם אם טעים מאד.
בסוף החלטנו שיש באולינג באיזור, אז בעצם למה לא? אנחנו כבר פה. ושלוש אחרי הצהריים לא יכול להיות זמן עמוס שם. וצריך בכל מקרה לחזור למשרד, הזמנו מדביר לשש וחצי (סיפור ארוך). תהיתי אם לעבור במשרד - הייתי במגפי פלסטיק גבוהי עקב ומבריקים, יציאה מוצלחת ביותר, אבל בוודאי לא יתנו לי לעלות על המסלול עם נעלי הריקוד החצי-מקצועיות שהבאתי עבור הסוינג הערב? אפילו שהן "קדס" מהסוג הטוב, דגם צ'רלי צ'פלין נחשק במיוחד?
הבאולינג היה במרתף של הסופר/קומפלקס המסעדות החביב עלינו. אני תכננתי מייד להפגין בו את יכולותי בהוקי אויר. זה לא הסתייע - עד שמצאנו מי יכול להדליק לנו את השולחן כבר היה לנו מסלול. ונעליים. כן אפשר היה לשחק עם נעלי ספורט, והייתי היחידה שנאלצה לשכור נעליים. התאכזבתי מרות שלא יכולתי להפגין את יכולותי בקדס המוצלחות. מיצי אוהבת נעליים. חשבתי שבטח יכולתי גם לשחק עם המגפיים - הרי היה להם עקב גומי!
התחלתי טוב, אבל לא שמעתי לעצתו של א' איש הכספים הבכיר להחליף לכדור קל יותר. הוא הציע לי משהו לילדים, ואני הייתי צריכה משהו רק קצת יותר קל ממה שהיה לי. אחרי התחלה מבטיחה התעייפתי מלהניף את הכדור הכבד, והתדרדתי מחבטה לחבטה.
לא שכל זה שינה משהו. א' איש הכספים הבכיר שחט אותנו לגמרי.
גם את הבוס.
אולי טוב שלא שיחקנו הוקי אויר.
אבל היה חדר אחורי עם שולחנות לפול, בהם הציע הבוס משחק.
בשביל זה הוא הבוס.
הקולגה ד' שחט את א' איש הכספים הבכיר לגמרי, בשני משחקי זוגות ואחד ראש-בראש. כבודנו האבוד ניצל!
חזרנו למשרד עייפים אך מרוצים. בדיוק בזמן כדי שהמדביר יפריע לנו באמצע הישיבה השנתית. לומר את האמת, היינו מספיקים לסיים לולא התכסחו להם הקולגה ד' וא' איש הכספים הבכיר משך ארבעים דקות על אותה נקודה מיותרת. שני אנשי מכירות מלאי דרייב לא יכולים להיות כנראה סביב אותו שולחן ישיבות. המדביר גירש את כולנו (תוך תהיות רמות - "נעים לכם הריח?"), ומיצי התאכזבה מאד שלא יצא לה לומר את שלה.
לא נורא, שנה הבאה יש עוד הזדמנות. הבוס ידאג לזה.
כי בשביל זה הוא הבוס.
מאחר והמקום נוטה להתמקד בעיסוקי הליבה בלבד, אין בו השקעה מיוחדת בכל המסביב. יש בו מכונת קפה (הסיבה האמיתית להקמתו), קופה קטנה לחלב ונשנושים, מסורת אדוקה של אכילת צהריים ביחד ויום כיף אחד בשנה.
בשנתיים האחרונות עושים זאת בדצמבר, אז מגיע א', איש הכספים הבכיר, מלונדון לישראל ובא לבקר אותנו. לפני שנתיים הלכנו ל"אווטאר" ולצהריים במסעדה משובחת, וזה היה כיף גדול. לפני שנה עשינו קארטינג ובמקום המסעדה השווה שהזמנו, הלכנו לשיפודייה מחורבנת. מיצי לא הגיעה אחרונה בקארטינג , למרבה ההפתעה. א' איש הכספים הבכיר שחט אותנו לגמרי.
השנה, ערכנו משאל. תהינו אם לעשות עוד פעם קארטינג, ופתחנו מסמך בו התבקשנו להכניס הצעות. לא התייחסנו אליו יותר מדי ברצינות - פיינטבול, יום מני-פדי (ומיצי הבחורה היחידה בכל האיזור, כן?) וסנוקר.
הבוס הציץ במסמך, ושלף מייד הצעה חדשה - סיור על סגווי בתל אביב.
בשביל זה הוא הבוס.
כמובן ששני אנשים היו חולים ומזג האויר היה נגדנו. אז ביטלנו, אבל כן הלכנו לארוחת צהריים בחוץ עם א' איש הכספים הבכיר.
גם זה לא הלך חלק. הקולגה י' הצמחוני הטיל וטו על המסעדה הסבירה היחידה באיזור בטענה (הלא נכונה) שהכל בה בשרי או משמין. התפשרנו על "ריבר" המקומית ויצאנו.
א' איש הכספים הבכיר כמובן איחר. אני בינתיים שמתי עין על מרק בקר לוהט, והקולגה י' הצמחוני החליט על סלט בריאות ומנת גיוזה - והאמת, כנראה שניצח את כולם. דלי המרק שלי היה דיאטטתי להכעיס, גם אם טעים מאד.
בסוף החלטנו שיש באולינג באיזור, אז בעצם למה לא? אנחנו כבר פה. ושלוש אחרי הצהריים לא יכול להיות זמן עמוס שם. וצריך בכל מקרה לחזור למשרד, הזמנו מדביר לשש וחצי (סיפור ארוך). תהיתי אם לעבור במשרד - הייתי במגפי פלסטיק גבוהי עקב ומבריקים, יציאה מוצלחת ביותר, אבל בוודאי לא יתנו לי לעלות על המסלול עם נעלי הריקוד החצי-מקצועיות שהבאתי עבור הסוינג הערב? אפילו שהן "קדס" מהסוג הטוב, דגם צ'רלי צ'פלין נחשק במיוחד?
הבאולינג היה במרתף של הסופר/קומפלקס המסעדות החביב עלינו. אני תכננתי מייד להפגין בו את יכולותי בהוקי אויר. זה לא הסתייע - עד שמצאנו מי יכול להדליק לנו את השולחן כבר היה לנו מסלול. ונעליים. כן אפשר היה לשחק עם נעלי ספורט, והייתי היחידה שנאלצה לשכור נעליים. התאכזבתי מרות שלא יכולתי להפגין את יכולותי בקדס המוצלחות. מיצי אוהבת נעליים. חשבתי שבטח יכולתי גם לשחק עם המגפיים - הרי היה להם עקב גומי!
התחלתי טוב, אבל לא שמעתי לעצתו של א' איש הכספים הבכיר להחליף לכדור קל יותר. הוא הציע לי משהו לילדים, ואני הייתי צריכה משהו רק קצת יותר קל ממה שהיה לי. אחרי התחלה מבטיחה התעייפתי מלהניף את הכדור הכבד, והתדרדתי מחבטה לחבטה.
לא שכל זה שינה משהו. א' איש הכספים הבכיר שחט אותנו לגמרי.
גם את הבוס.
אולי טוב שלא שיחקנו הוקי אויר.
אבל היה חדר אחורי עם שולחנות לפול, בהם הציע הבוס משחק.
בשביל זה הוא הבוס.
הקולגה ד' שחט את א' איש הכספים הבכיר לגמרי, בשני משחקי זוגות ואחד ראש-בראש. כבודנו האבוד ניצל!
חזרנו למשרד עייפים אך מרוצים. בדיוק בזמן כדי שהמדביר יפריע לנו באמצע הישיבה השנתית. לומר את האמת, היינו מספיקים לסיים לולא התכסחו להם הקולגה ד' וא' איש הכספים הבכיר משך ארבעים דקות על אותה נקודה מיותרת. שני אנשי מכירות מלאי דרייב לא יכולים להיות כנראה סביב אותו שולחן ישיבות. המדביר גירש את כולנו (תוך תהיות רמות - "נעים לכם הריח?"), ומיצי התאכזבה מאד שלא יצא לה לומר את שלה.
לא נורא, שנה הבאה יש עוד הזדמנות. הבוס ידאג לזה.
כי בשביל זה הוא הבוס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה