כאילו מה, הרבה זמן לא הייתי באוזן.
אז מסתבר שכן, המון זמן מיצי לא היתה באוזן בר, לשעבר אחד המעוזים שלה. חלק מתהליך ההתברגנות עליו נרחיב, אינשאללה, בקרוב.
לא סתם הלכנו לאוזן, זה היה יום אחרי "טד". הסרט המטופש אך המרנין הזה שלח אותנו למיטה מאוחר. לא היינו יוצאים בקלות מהבית בערב שאחרי (התברגנות? מי אמר?). אבל בשביל זה נצא.
הנסיבות בהן קיבלתי הזמנה להופעה שופכות חושך מסוים על תעשיית המוזיקה הישראלית. על יכולתם שם מוזיקאים להתפרנס ממנה, ליתר דיוק. או במלים אחרות, המתופף התחיל לעבוד אתי. כן. בעבודה. במשרד. והוא הכניס את שמי לרשימה.
השם שלי ברשימה! אפילו מצאו אותי. כניסה למוזמנים זה רק עשרה שקלים, יש. אני וד' נכנסנו והתגנבנו להגיד שלום.
חיכינו לתחילת ההופעה, וקיבלתי עוד סימן לגילי המתקדם - ביליתי חלק ממחנו בלקרוא פרק בענתיקת מד"ב שפרוייקט השימור Singularity&co הקים. אחלה סיפורים. משהו מהמאה התשע עשרה על טיסה למאדים ומה מצאו שם. יופי של תובנות על ענייני הכבידה, היחסים בין המינים והטכנולוגיה. במאדים יש שיטות לשליטה על הכבידה (כנראה בעזרת חלקיקי בוזון-היגס חופשיים, לפחות ככה זה נשמע), שיויון בין המינים, טלויזיה, טיסות מסחריות רועשות ואופנה מטופשת. חיזוי עתיד מדהים מצד סופר הרפתקאות בן המאה ה-19? כן, אבל יש במאדים גם יום עבודה בן שעתיים. לא הכל אפשר לחזות מראש.
בכל מקרה, ההופעה התחילה ואנחנו תפסנו לנו מקום ליד הקיר. אחלה.
היה רועש.
היה מלודי.
היו המון ילדים.
המון.
קצת מוזר, אבל מגניב.
הרגשתי איך נעורי חוזרים.
היה כיף.
נהניתי מהמוזיקה. נהניתי מהשואו. דילגתי על הפוגו (ובמילא זה שהיה בחתונה שלי היה יותר מוצלח).
יצאנו באזניים מצלצלות קצת לפני הסוף. כמו שני קשישים הלכנו לישון, אבל החיוניות של יציאה להופעה רועשת במיוחד נשארה אתי גם בימים הקרובים. יש דברים שאסור לוותר עליהם.
אז מסתבר שכן, המון זמן מיצי לא היתה באוזן בר, לשעבר אחד המעוזים שלה. חלק מתהליך ההתברגנות עליו נרחיב, אינשאללה, בקרוב.
לא סתם הלכנו לאוזן, זה היה יום אחרי "טד". הסרט המטופש אך המרנין הזה שלח אותנו למיטה מאוחר. לא היינו יוצאים בקלות מהבית בערב שאחרי (התברגנות? מי אמר?). אבל בשביל זה נצא.
הנסיבות בהן קיבלתי הזמנה להופעה שופכות חושך מסוים על תעשיית המוזיקה הישראלית. על יכולתם שם מוזיקאים להתפרנס ממנה, ליתר דיוק. או במלים אחרות, המתופף התחיל לעבוד אתי. כן. בעבודה. במשרד. והוא הכניס את שמי לרשימה.
השם שלי ברשימה! אפילו מצאו אותי. כניסה למוזמנים זה רק עשרה שקלים, יש. אני וד' נכנסנו והתגנבנו להגיד שלום.
חיכינו לתחילת ההופעה, וקיבלתי עוד סימן לגילי המתקדם - ביליתי חלק ממחנו בלקרוא פרק בענתיקת מד"ב שפרוייקט השימור Singularity&co הקים. אחלה סיפורים. משהו מהמאה התשע עשרה על טיסה למאדים ומה מצאו שם. יופי של תובנות על ענייני הכבידה, היחסים בין המינים והטכנולוגיה. במאדים יש שיטות לשליטה על הכבידה (כנראה בעזרת חלקיקי בוזון-היגס חופשיים, לפחות ככה זה נשמע), שיויון בין המינים, טלויזיה, טיסות מסחריות רועשות ואופנה מטופשת. חיזוי עתיד מדהים מצד סופר הרפתקאות בן המאה ה-19? כן, אבל יש במאדים גם יום עבודה בן שעתיים. לא הכל אפשר לחזות מראש.
בכל מקרה, ההופעה התחילה ואנחנו תפסנו לנו מקום ליד הקיר. אחלה.
היה רועש.
היה מלודי.
היו המון ילדים.
המון.
קצת מוזר, אבל מגניב.
הרגשתי איך נעורי חוזרים.
היה כיף.
נהניתי מהמוזיקה. נהניתי מהשואו. דילגתי על הפוגו (ובמילא זה שהיה בחתונה שלי היה יותר מוצלח).
יצאנו באזניים מצלצלות קצת לפני הסוף. כמו שני קשישים הלכנו לישון, אבל החיוניות של יציאה להופעה רועשת במיוחד נשארה אתי גם בימים הקרובים. יש דברים שאסור לוותר עליהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה