יום חמישי, 30 באוגוסט 2012

טד

"רוצה ללכת לסרט על מישהו שהדובי שלו..."

"אני מתה על פאמילי גאי!".

לא היה צריך אפילו להשלים את המשפט. יש רק סרט אחד עלך דובי מדבר בעיר, והוא לא לילדים. האמת, הוא יכול לעבור כסרט ילדים, אין לי ספק שרובם שמעו כבר דברים גרועים יותר.

הביקורות היו פושרות. הלכתי בלי הרבה ציפיות, אבל בכל זאת, היוצרים (ורוב הקאסט!) של פאמילי גאי הם חבורה מוכשרת ובטח יסחטו כמה צחוקים.

חזרתי עם כוכבים בעיניים.

האמת שהסרט היה הרבה פחות בוטה משציפיתי. קצת קללות ורמיזות ותחתונים מופשלים, אבל בלי ישבנים חשופים. אפילו לא כאלה בלי חריץ.

הבדיחות לא היו אנינות במיוחד, אבל היו מצחיקות באמת. והסרט היה מלא התייחסויות ל"פלאש גורדון" הקלאסי משנת 1980, הזכור בגלל שני דברים - 1. חיים טופול ששיחק בו את תפקיד המדען זארקוב (בטעות כתבתי כאן שזה היה הקיסר מינג, אוי לבושה. תודה למי שתיקן אותי) ו-2. קווין שכתבו וביצעו את הפסקול. לומר את האמת יש שיטענו שהפסקול זכור יותר מהסרט.

אולי זה ככה. אני קראתי לנוכחים להתכנס לחופה בחתונה שלי עם מארש החתונה בביצוע כסאחיסטי במיוחד מהפסקול הזה.

בסרט חיתן אותם השחקן ששיחק את פלאש גורדון בעצמו.

חזרתי, כאמור, מאושרת. לא הרבה צריך כדי להחזיר אותי לימי נעורי.
 





2 comments:

  1. מממ... אני חושב שטופול שיחק בתפקיד הפרופסור, לא מינג.

    השבמחק
  2. אה! נכון, צודק, אופס! הוא אכן שיחק את פרופסור האנס זרקוב, אוי לבושתי.

    השבמחק