יום חמישי, 6 בספטמבר 2012

אני מציירת את אנגלמאיר בסינמטק

הדבר היחיד שהלכנו אליו בפסטיבל האנימציה היתה הרצאה של אנגלמאיר (מושג בפני עצמו!) על הספרות העברית ממנה שאב את דימוייו. פיזית שאב, כן - הוא נוהג לגזור את הדימויים המוצלחים מהספרים ולהדביק להם חרוזים נלוזים.

ובכן, הוא הסתובב ולחשש לעצמו על הספרים שמסתובבים אצלו בבית (היה יותר מעניין לשמוע מאיפה השיג אותם מאשר מה היה בהם!), תכניהם הלאומיים להחריד והגרפיקה המחרידה שלהם. ואני, שמאז ומתמיד קצת קשה לי לשבת, שלפתי את הנוט מהאזור המוגן שלו (אני קצת מגוננת עליו מאז פרשת הכיוס מלפני כמה פוסטים), שלפתי את העט, ונכנסתי לעבודה.

לא אצרף לפה את הרישום הלא ממש מוצלח של אנגלמאיר מחזיק מיקרופון,אבל אציין ששליטתי בכלי החדש משתפרת. בהחלט. לאט לאט. כנראה שכשיגיע הזמן לשדרג אוכל להפיק רישומים לא רעים.

ההרצאה נגמרה באחד הסרטונים המזעזעים שראיתי אי פעם. עבודה מצוינת של אנגלמאיר. לעולם לא אסתכל על ביבי באותה הצורה שוב.

יצאנו מההרצאה והלכנו לטייל בכרמים, כלומר בדוכנים החביבים ומלאי היצירה. ד' מצא לו מיד חברים לשוחח איתם (הבן אדם פשוט סלב. לא שלא ידעתי עם מי אני מתחתנת. בכל זאת, אנחנו הולכים ברחוב והנה נמצאים להם כמה טיפוסים יצירתיים ומגניבים שבאים לומר לו שלום), ואף קנינו מהם חוברת על איש הדבורה הנלחם בפשע המאורגן בחולון ועוד כמה דברים בסגנון. הקהילה בארץ פורייה ומלאת מוטיבציה, וכולה היה מרוכז בשורה של שולחנות בכיכר הסינמטק. שפע היצירתיות והמגניבות סחרר קצת את ראשי. עד כדי כך שאפילו הצטלמתי עם ארנב, רק בגלל שהגניב אותי שהציעו לי להצטלם איתו בתמורה למישה שקלים. בקרוב באייקון, אמן. מעניין מה מכינים לי שם.





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה