הערב דווקא התחיל בכיף, בהצגה מחתרתית קטנה של תיאטרון בובות. במקום כל כך מחתרתי ברחוב העליה שהכל בו בחינם וחרדים מאיימים לשרוף אותו כל שני וחמישי. ההצגה היתה מגניבה וכל כך ניסיונית שאת הליפסטיק לא מרחו הגברים רק על השפתיים. הדמויות היו שתי כפות ידיים ומלצר אחד משוחחים זה עם זה על שולחן. היה חסר קצת סוף - הסיפור המוצלח לא הגיע לשום מסקנה, רק נגמר לו כמו שהתחיל. אחר כך היו כמה סרטוני אנימציה מוצלחים אך קצרצרים, ותוך 45 דקות כבר היינו בדרך הביתה, מאוכזבים מעט מקוצר האירוע.
חזרנו הביתה (אחרי בירה, יין ומנה טבעונית בצמוד השקט של לבונטין 7) דרך יהודה הלוי. לבשתי בגדים לא מפוארים במיוחד, בהתאם לאירוע, והסתובבתי עם תיק אלכסון, נוח במיוחד לרכיבה על אופניים.
פתאום הרגשתי מישהו מושך בו.
הרחוב היה שומם, חוץ מבחורה אחת שהלכה לפנינו. ומאחורינו - זוג פליטים כחושים.
קרוב מאחורינו.
"תחזירו את הטלפון!" צעקתי.
מישוש חטוף - אכן, הטלפון אינו בכיס התיק שלו. הנוט המפורסם שלי, כן. אצטער מאד אם הוא הלך ממני.
"תחזירו!"
"לקחנו"
הם שני מסתננים רזים ומסכנים, אבל הם היחידים ברחוב ולומר את האמת, הם די גרועים בלגנוב. והם אפילו לא ניסו לברוח.
ד' חטף אותו מתחת היד של אחד מהם.
הם הסתכלו עלינו.
הסתכלנו בחזרה.
הם עדיין לא ניסו לרוץ.
הלכנו.
חזרנו הביתה.
הרגשנו די חרא.
חזרנו הביתה (אחרי בירה, יין ומנה טבעונית בצמוד השקט של לבונטין 7) דרך יהודה הלוי. לבשתי בגדים לא מפוארים במיוחד, בהתאם לאירוע, והסתובבתי עם תיק אלכסון, נוח במיוחד לרכיבה על אופניים.
פתאום הרגשתי מישהו מושך בו.
הרחוב היה שומם, חוץ מבחורה אחת שהלכה לפנינו. ומאחורינו - זוג פליטים כחושים.
קרוב מאחורינו.
"תחזירו את הטלפון!" צעקתי.
מישוש חטוף - אכן, הטלפון אינו בכיס התיק שלו. הנוט המפורסם שלי, כן. אצטער מאד אם הוא הלך ממני.
"תחזירו!"
"לקחנו"
הם שני מסתננים רזים ומסכנים, אבל הם היחידים ברחוב ולומר את האמת, הם די גרועים בלגנוב. והם אפילו לא ניסו לברוח.
ד' חטף אותו מתחת היד של אחד מהם.
הם הסתכלו עלינו.
הסתכלנו בחזרה.
הם עדיין לא ניסו לרוץ.
הלכנו.
חזרנו הביתה.
הרגשנו די חרא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה