יום רביעי, 16 במאי 2012

עכשיו, כשאין יותר ממה להלחץ

כן. תאריך החתונה הולך ומתלקרש, וכמעט כל ההכנות הושלמו. ולא שזה מוריד את רמות הלחץ. עכשיו כשאין יותר ממה להלחץ, דווקא הגיע הזמן לעסוק במחשבות סרק.

כך נכנס לי ג'וק לראש - לחלק סוכריות דרג'ה לאורחים. נו, סוכריות שקדים מצופים כאלה .מסורת אירופית חמודה. אבל זה בסדר, הוציאו אותי מזה (מקווה שהאורחים שסיפרתי להם על זה לא יתאכזבו יותר מדי כשלא יהיו כאלה. או עדיף, יהיו מספיק שיכורים לא לשים לב).

אז ממה עוד אני יכולה להלחץ? הכל מוכן וסגור, כולל ההפתעות הקטנות. בעצם חוץ מהאלכוהול ומגוון הציפורניים המדויק שלי (בהיר עד כמה שהשמלה תאפשר), אבל זה באמת לרגע האחרון. נשאר רק לספור את הימים. נראה שהתאריך המקורי עליו חשבנו (שנדחה עקב מעבדת סטודנטים באוניברסיטה הפתוחה. באמת), סופ"ש זה, באמת היה התאריך הנכון.

לא נורא, נחכה עוד שבועיים. בינתיים אפשר להלחץ בעבודה - כר פורה ביותר לסיטואציות מרגיזות ומבזבזות זמן, כמו השיחה הרצ"ב עם הקולגה י' בנוגע לחסוס, ספק מעצבן במיוחד:

הקולגה י': "עניתי לו, את אפילו מכותבת על זה!"
מיצי: "אני מכותבת על הרבה דברים. בין ארבעים המיילים באינבוקס ובין שמונים המיילים של קמפיינים, יש דברים שאני מפספסת. רק תגידו לי כשהצלחתם להתקדם איתו"
הקולגה י': "גם קראת לו ג'יזוס!"
מיצי: "קוראים לו ג'יזוס! ואין לי כוח לחפש כל פעם את הסימן הזה בשם שלו"
הקולגה י': "רק תעשי קופי-פייסט לשם"
מיצי: "אין לי כוח, שיקראו לו ג'יזוס, יש שמות יותר גרועים שאני יכולה לקרוא לו בהם"




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה