בשבוע האחרון היה שלושה ימי עבודה. אחד מהם ביליתי בסידורים עם החבר ד' (אנחנו עכשיו רשמית ידועים בציבור! חסר רק שנאחד חשבונות ונאשר זאת בביטוח לאומי. הם דווקא מכירים בעניין, רק דורשים שנמלא טוטפס ובו כתוב שאנחנו מנהלים משק בית משותף, מוכרים בציבור ויוצאים מהבית ביחד. אה...), ואחד מהם היה יום העצמאות. ביום הזכרון הציעו לי (להבדיל משנים קודמות בהן זה היה יום עבודה רגיל) לעבוד ולהרוויח עוד חצי יום חופש כעידוד לסגירת הפערים (ככה זה כשאמורים לגייס עובד חדש באוגוסט והוא מגיע באפריל). זה עדיין השאיר שלושה ימי עבודה (ואפס סגירת פערים. אבל בימינו, כמו שאמרה המלכה האדומה לאליס, צריך לרוץ הכי מהר שאפשר כדי להשאר במקום. כדי להתקדם, צריך לרוץ לפחות במהירות כפולה).
את יום העצמאות בילינו כהלכה - מסיבה מוצלחת במיוחד ברביעי בערב, וביום העצמאות גופו - ארוחה מאוזנת של פיצה וגם גלידה בנובה ג'ויה בסינמטק (פיצה דקיקה ולוהטת, גלידה עשויה במקום, ולחבר ד' - טורטליני מגולגלים ביד, אחד אחד. יאם), קצת הורים והרבה חברים. הכל היה בסדר עד שהיה צריך לחזור לעבוד...
והסתבר שהעובד החדש לא עובד פה יותר.
ביקשתי חלוקה שונה בעומס (הבוס שלי כנראה סבור בטעות שהעבודה של שנינו פלוס עובדת אחת שברחה אי שם ב-2009 היא בהחלט משהו שאדם אחד מסוגל לעשות לבד) ואמרתי לבוס שאני מקווה שהראיונות יכנסו למסלול מהיר יותר.
הבוס שלי הודיע לי חד משמעית שעכשיו לא הזמן להביא עובד חדש, עכשיו הזמן לעבוד יותר קשה. ופירט מה צריך לעשות, ברמה שהוכיחה לי ששום דבר ממה שאמרתי לו בחודשים האחרונים לא נקלט. כל הפידבק הלך ישר לזבל, וחבל שטרחתי.
לא אמרתי לו כלום. הלכתי ישר הביתה, ושם פצחתי בנאום אשת הקריירה שלי מול החבר ד'. הבעיה היא, שנשואות טריות בנות 31 הן סחורה מאד מאד פושרת בשוק העבודה, ומשרת אם (שלא לומר: מנהלת חשבונות דתיה) 9:00-15:00 בשכר של 3,200, היא בערך האופציה היחידה כאן. כבחורה חרדתית, מגדילת ראש ובעלת שאיפות ואג'נדה, מיצי לא רואה בזה מסלול קריירה או קידום מקצועי.
החבר ד' לא ראה את זה ככה. "את יודעת שזה לא חוקי לשאול שאלות כאלה, נכון?", הוא שאל.
אני יודעת, בטח, וגם ידעתי כל פעם ששאלו אותי אם יש לי חבר, אם אני נשואה ומתי בדיוק אני מתכננת ילדים (חוץ מהפעמים הראשונות, בגיל 23, בהן זה עדיין לא היה לא-חוקי לשאול). זה פשוט שגברים אף פעם לא נשאלים שאלות כאלו.אף פעם לא עמדו במקום שבו לוקח להם שניה להבין שבעצם השאלה היתה אישית לגמרי, לא קשורה לראיון בשום צורה. אף פעם לא היו במצב שבו העבודה שלהם שווה פחות בגלל מה שיש בין הרגליים ולא בין האזניים.
אז החלטתי לסחוב. לחזור לעבודה. אולי לשבת קצת רגל-על-רגל ולגרד באשכים. הסתבר שיש כשל במולטי-טסקינג - אי אפשר לגרד באשכים כשהרגליים משולבות. אז החלטתי בכל זאת לעבוד. הסערה חלפה כמו שהתחילה, והבוס שלי החליט לראיין עוד עובד. אולי יהיה בסדר.
אולי.
את יום העצמאות בילינו כהלכה - מסיבה מוצלחת במיוחד ברביעי בערב, וביום העצמאות גופו - ארוחה מאוזנת של פיצה וגם גלידה בנובה ג'ויה בסינמטק (פיצה דקיקה ולוהטת, גלידה עשויה במקום, ולחבר ד' - טורטליני מגולגלים ביד, אחד אחד. יאם), קצת הורים והרבה חברים. הכל היה בסדר עד שהיה צריך לחזור לעבוד...
והסתבר שהעובד החדש לא עובד פה יותר.
ביקשתי חלוקה שונה בעומס (הבוס שלי כנראה סבור בטעות שהעבודה של שנינו פלוס עובדת אחת שברחה אי שם ב-2009 היא בהחלט משהו שאדם אחד מסוגל לעשות לבד) ואמרתי לבוס שאני מקווה שהראיונות יכנסו למסלול מהיר יותר.
הבוס שלי הודיע לי חד משמעית שעכשיו לא הזמן להביא עובד חדש, עכשיו הזמן לעבוד יותר קשה. ופירט מה צריך לעשות, ברמה שהוכיחה לי ששום דבר ממה שאמרתי לו בחודשים האחרונים לא נקלט. כל הפידבק הלך ישר לזבל, וחבל שטרחתי.
לא אמרתי לו כלום. הלכתי ישר הביתה, ושם פצחתי בנאום אשת הקריירה שלי מול החבר ד'. הבעיה היא, שנשואות טריות בנות 31 הן סחורה מאד מאד פושרת בשוק העבודה, ומשרת אם (שלא לומר: מנהלת חשבונות דתיה) 9:00-15:00 בשכר של 3,200, היא בערך האופציה היחידה כאן. כבחורה חרדתית, מגדילת ראש ובעלת שאיפות ואג'נדה, מיצי לא רואה בזה מסלול קריירה או קידום מקצועי.
החבר ד' לא ראה את זה ככה. "את יודעת שזה לא חוקי לשאול שאלות כאלה, נכון?", הוא שאל.
אני יודעת, בטח, וגם ידעתי כל פעם ששאלו אותי אם יש לי חבר, אם אני נשואה ומתי בדיוק אני מתכננת ילדים (חוץ מהפעמים הראשונות, בגיל 23, בהן זה עדיין לא היה לא-חוקי לשאול). זה פשוט שגברים אף פעם לא נשאלים שאלות כאלו.אף פעם לא עמדו במקום שבו לוקח להם שניה להבין שבעצם השאלה היתה אישית לגמרי, לא קשורה לראיון בשום צורה. אף פעם לא היו במצב שבו העבודה שלהם שווה פחות בגלל מה שיש בין הרגליים ולא בין האזניים.
אז החלטתי לסחוב. לחזור לעבודה. אולי לשבת קצת רגל-על-רגל ולגרד באשכים. הסתבר שיש כשל במולטי-טסקינג - אי אפשר לגרד באשכים כשהרגליים משולבות. אז החלטתי בכל זאת לעבוד. הסערה חלפה כמו שהתחילה, והבוס שלי החליט לראיין עוד עובד. אולי יהיה בסדר.
אולי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה