חדי הזכרון ביניכם בוודאי יזכרו שלפני אי-אלה חודשים תהתה מיצי על עתידה בחוג הריקוד האהוב עליה. אכן, למיצי היה קשה להפרד (וגם הביאו מורה מחו"ל לחודש!), אבל החודש הזה, השינוי נעשה - ואין יותר דרך חזרה.
מיצי הגיעה בתשע וחצי לשיעור הראשון של המתחילים, ותפסה את מקומה בקרב הגברים. "כדאי שתעברי לשם!" לחשו לה בבהילות. כשהסבירה שהיא נשארת, שאלו אותה באיזה רמה היא.
"אני עשיתי את כל הרמות ועכשיו אני מתחילה שוב", היתה התשובה.
בסך הכל זה הלך די טוב. בהתחלה לא התבלבלתי בכלל, ואף הקשבתי בשיעור בפעם הראשונה מזה חודשים. הצלחתי להוביל הכל וזה לא היה קשה בכלל. אפילו העלבתי את המורה המחליף בתחילת השיעור. אבל לקראת סוף השיעור החל המאמץ שבהקשבה להשפיע, ופתאום התחלתי ליסוג לרגל השניה, רגל המובלת.
ההחלטה להוביל במסיבה החזיקה מעמד בדיוק שיר אחד. מזל שגם את זה. אבל נשארתי עוד שעה שלמה שבה רק נעניתי להזמנות ממובילים. היה כיף.
על הערב המהנה, העיבה רק תקרית פעוטה אחת - גברת שלא מצאה את הארנק שלה (נכון שאף אחד לא אמר לה לא לשים אותו איפה שאח"כ ישימו את הכיבוד למסיבה) והתחילה לצעוק בהיסטריה, היסטריה מובנת למדי. היא הרגיזה מאד את הצוות, אולי בצדק.
למחרת פירסמה אחת המורות הודעה שגם הארנק שלה נעלם באותו ערב.
המממ...
אני לא מתכוונת לוותר. החודשים הקרובים יוקדשו למיומנות החדשה של הובלה (בתקווה שהגניבות לא התפשטו אלינו באופן קבוע). ואחר כך? יתכן שנפרץ פה סכר - האם התחנה הבאה באמת תהיהחזרה לסווינג כמובלת טובה יותר? או אולי דווקא שיעורי ריקודי קברט, טנגו, טכניקה מתקדמת?
מיצי הגיעה בתשע וחצי לשיעור הראשון של המתחילים, ותפסה את מקומה בקרב הגברים. "כדאי שתעברי לשם!" לחשו לה בבהילות. כשהסבירה שהיא נשארת, שאלו אותה באיזה רמה היא.
"אני עשיתי את כל הרמות ועכשיו אני מתחילה שוב", היתה התשובה.
בסך הכל זה הלך די טוב. בהתחלה לא התבלבלתי בכלל, ואף הקשבתי בשיעור בפעם הראשונה מזה חודשים. הצלחתי להוביל הכל וזה לא היה קשה בכלל. אפילו העלבתי את המורה המחליף בתחילת השיעור. אבל לקראת סוף השיעור החל המאמץ שבהקשבה להשפיע, ופתאום התחלתי ליסוג לרגל השניה, רגל המובלת.
ההחלטה להוביל במסיבה החזיקה מעמד בדיוק שיר אחד. מזל שגם את זה. אבל נשארתי עוד שעה שלמה שבה רק נעניתי להזמנות ממובילים. היה כיף.
על הערב המהנה, העיבה רק תקרית פעוטה אחת - גברת שלא מצאה את הארנק שלה (נכון שאף אחד לא אמר לה לא לשים אותו איפה שאח"כ ישימו את הכיבוד למסיבה) והתחילה לצעוק בהיסטריה, היסטריה מובנת למדי. היא הרגיזה מאד את הצוות, אולי בצדק.
למחרת פירסמה אחת המורות הודעה שגם הארנק שלה נעלם באותו ערב.
המממ...
אני לא מתכוונת לוותר. החודשים הקרובים יוקדשו למיומנות החדשה של הובלה (בתקווה שהגניבות לא התפשטו אלינו באופן קבוע). ואחר כך? יתכן שנפרץ פה סכר - האם התחנה הבאה באמת תהיהחזרה לסווינג כמובלת טובה יותר? או אולי דווקא שיעורי ריקודי קברט, טנגו, טכניקה מתקדמת?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה