יום חמישי, 22 בדצמבר 2011

זה בוקר יפה, אז עשיתי לי קפה

ואכלתי סופגניה. כולם חולים חוץ ממני, וגם הבריאים לא ממש בריאים. העבודה מתנהלת בעצלתיים, חוץ ממני שצריכה עדיין להדביק את הפיגור שפתחתי בתקופת החגים (מישהו אמר דנמרק? צחקתי אז שאסגור את הפיגור רק בכריסטמס, לא חשבתי שזה באמת מה שיקרה). הבאתי סופגניות מעוזי הקונדיטוריה השכנה - שריד אמיתי מהאייטיז עם סופגניות מצוינות, בלי חוכמות ובלי ציפויים - המקסימום שם היה מילוי וניל. התארגנתי על ריבה וריבת חלב והבאתי לעבודה, שם חיסלתי ריבת חלב אחת עם אספרסו שמישהו אחר הכין לי. מכין הקפה לקח את הריבת חלב השניה והתלונן מרות שהוא לא אוהב את זה (בדרך כלל מתלוננים על המחיר של אלו הטעימות מרולדין. הגעתי למסקנה שאי אפשר לנצח, שנה הבאה אחת במילוי קצפת).

העולם בחוץ רצה רק בטובתי. יצאתי בזמן, לטיול פה ואז ממול, ברכבת מרכז הכל דופק כמו בחו"ל. החבר ד' פגש אותי בחוץ, ומאחר והיה לנו זמן, הלכנו לאכול בהנרייטה. הנרייטה נמצא בארלוזורוב פינת הנרייטה סולד, וזה המקום שבו נפגשנו לראשונה. בדייט באדיבות או קיי קופיד, מעוז החננות.

רק שהנרייטה לא היה שם. לאחר דין והצצה פנימה, החלטנו שכנראה משפצים (ומתרחבים!) שם, והלכנו לקונדיטוריה ליד. כבר קודם לכן הבחנו שממש צפוף שם, אבל חשבנו שזה בגלל חנוכה ושורת הסופגניות המפתות (היינו אחרי הסוגניות בעבודה, אז לא עוד). כארוחת ערב התפשרנו על קיש מצוין ומטבע שוקולד ליד, והלכנו לתפוס מונית שירות לסינמה סיטי, מקום בו נשבע החבר ד' לא לדרוך לעולם, וחזר בו מעקרונותיו רק כשקיבל לשם כרטיסים חינם.

אנחנו מעמד הביניים. לראות את פולנסקי החדש זה לא טריויאלי עבורנו. ביחוד כשהגענו וגילינו ששוב לא עמדנו בזמנים - הסרט מתחיל 40 דקות מאוחר משהיה כתוב באתר! התפנתה לנו שעה, מה נעשה?

הלכנו לשתות ויסקי בטמפל בר. החבר ד' עם קילקני - הוא גילה שמעדיף אותה על פני גינס בהיותה טיפה יותר מעודנת, ומיצי עם פיימוס גראוס, ויסקי מעודן ומתקתק שקשה למצוא בארץ. החבר ד' פסק שהוא חריף מדי, ושהוא מעדיף את האיריים. למיצי, שכבר יצא לה לבקש (ולקבל!) סקוטץ' בפאב אירי בעיבורה של דבלין, קצת קשה עם זה. וליבה בכל מקרה שייך לאלכוהול לבן. עם טוניק.

הלכנו לסרט. כביקורת אסכם ואומר שזה הדבר הכי קרוב לקומדיה שפולנסקי המריר הצליח אי פעם להוציא מתחת ידיו. בעוד הבורגנות מקלפת מעליה שכבה אחר שכבה פרצנו שנינו בצחוק רועם כמה וכמה פעמים. הסרט נגמר בלי מסקנה ברורה - לדעתי כדי להמחיש את חוסר יכולתן לשל הדמויות להשתנות. התווכחנו קצת בנוגע לבורגנות האמריקאית לעומת הבורגנות כהכללה, ויצאנו מהסרט בכל זאת עם תקווה.

חזרנו במונית שירות. טוב שיש אותן. היה לנו ערב כיפי נורא, וכך עבר עוד יום נחמד.

שום דבר הוא לא לעד, וצריך לחזור לעבודה. וכחידת בונוס לקוראי הנאמנים - יצא לי לצטט כאן משיר נידח אך חביב, מישהו מזהה?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה