יום שלישי, 11 באוקטובר 2011

פינה

"אני לא יודעת אם לכתוב על זה פוסט."

"יש לך מה לכתוב על זה?"

"יש, בטח יש. יש לכתוב שאמנם התלת-מימד לא היה מושלם אבל בכל זאת הוסיף המון מבחינת הרושם שהרקדנים עושים, יש לכתוב שהרקדנים האלה שולטים בגוף שלהם ברמות שאי אפשר לתאר, זה נראה פשוט כאילו אין להם משקל, יש לכתוב שהבחירות האסתטיות פה ברמה כזו שכל הסרט נראה כמו ציור אחד גדול, יש לכתוב שואללה, תראו איזה קרדיט נתנו לוים וינדרס וטוב שהוא לא בזבז אותו. ורק על פינה אין לי מה לכתוב!"

זה באמת היה סרט מרהיב עין, ויזואלית. מלא קטעי ריקוד שאין דרך להתרשם מהם בדו-מימד - את התנועה בחלל נותן רק התלת-מימד. שורת הרקדנים בהתחלה, שנכנסה ויצאה ממאחורי הקלעים, לבמה ולאולם, השאירה רושם אמיתי של הופעה. כמוהם גם התקריבים על פני הרקדנים שמדברים על פינה.

אבל לא היתה פיסת מידע אחתעל פינה באוש עצמה. לא למדתי עליה דבר. אבל על המחול שיצרה - דווקא כן. והרבה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה