ועכשיו, אחרי שהצלחתי סוף סוף להשלים את הפיגור במד מן (מישהו שם לב לקדחת חתונה בזמן האחרון? אל דאגה, יש עוד כמה פוסטים בתנור על, עוד לא סיימנו עם הנושא), נגמרה העונה. יופי טופי, בדיוק בזמן, הנה יש לי זמן לסכם את ההתרחשויות. אזהרת ספוילרים: יש כאן כאלה, אבל קשה לי להתייחס אליהם כאל ספוילר כי עצם המעשה חשוב כאן הרבה פחות מהלמה, מזרמי העומק והגורמים. כלומר אולי אגלה כאן התרחשויות עלילתיות שהייתם מעדיפים לא לדעת עליהן עד שתראו את הפרק, אבל בכנות, זה לא יקלקל לכם את חווית הצפיה.
העונה התחילה בסערה, בזובי זובי זו שהפך מטבע לשון. אם ישאר משהו מהעונה הזו, זה כנראה המופע הקטן הזה. יש הרבה מה לומר עליו - אבל בעיקר שזו היתה בחירה מצוינת שמשקפת את הלך הזמן, הרוח והמוזיקה. וזה גם דביק. אני ורבים אחרים עדיין מזמזמים את זה, חודשים אחרי. כנראה, אגב, שמדובר בשיר שהצליח מסחרית הרבה יותר מהמוזיקה הנסיונית-לזמנה שאנחנו זוכרים היום.
ובהמשך, משטור אכזרי של הגוף - "יש כדורים שאפשר לקחת נגד זה", אומרת החמות הלא-כל-כך תמימה לעקרת הבית ההולכת ומשמינה. הרופא רומז בעדינות ש"כשעקרת בית משמינה, יש לזה בדרך כלל גורמים פסיכולוגיים". או במלים אחרות: לא המצאנו שום דבר.
למרות התחרות האכזרית והיריבות בין הנשים בסדרה, הביולוגיה מאחדת אותן לברית אחת - סאלי בת ה-12 מקבלת בפעם הראשונה בשירותים במוזיאון הטבע, ומעוררת מיד את אהדת כל הנשים בחייה שמתכנסות להגן עליה מהגברים. סאלי מתבגרת בעוד מובנים, אבל זה יהיה אולי השיעור החשוב ביותר שלמדה העונה.
הכימיה נכנסת פה חזק. כדורי הרגעה לסאלי ולסבתא שלה כנגד אימי העולם המודרני, אל אס די כ"עזר לנישואים", וטיפול בהלם חשמלי כפתרון לדכאון של עקרת הבית המיוסרת. אני לא בטוחה מה מחריד אותי יותר - בת', אהובתו של פיט החלאה (זאת רורי גילמור! יא פדופיל!) מקבלת בשמחה שוקים חשמליים כדי לשכוח את יסוריה כעקרת בית זנוחה או טרודי, אשתו של אותו פיט החלאה, שמקבלת בשמחה את הרעיון של לשכור לבעלה דירה קטנה בעיר בה יוכל ללבוש שחורים ולעשות מה שהוא רוצה, כי הרי הוא גבר וגבר נשאר גבר והנישואים שלה חשובים יותר, העיקר שהוא מפרנס אותה ואת התינוקת שנולדה להם בנס. אלא מי יפרנס אותן, היא?
ליין התאבד. טיפוס אמביוולנטי, ליין. גאה עד כדי אבסורד, ג'נטלמן אמיתי שידע איך לעודד את ג'ואן ולהוציא אותה מדכדוך הבדידות אחרי הלידה, אבל שחגג עם לא מעט זונות (כולל שפנפנת פלייבוי שחורה!) בעונות הקודמות. למה הצטערתי? הוא כנראה אחת הדמויות היחידות בסדרה שאפשר לייחס לה אמביוולנטיות - היתר די חלאות.
האם ההתאבדות היתה הפתעה? הגאווה הפילה אותו, והפכה את זה למוצא היחיד. היה כשלון האירוני להתאבד באמצעות גזי המפלט של היגואר - חשבון שהוא עזר להביא לחברה, במחיר עצום - לא חשבתי לרגע שהוא ויתר על הרעיון. כן, ברור היה שיהרוג את עצמו במשרד, מיד אחרי שיסיים לכתוב את המכתב. ליין שקל את כל האפשרויות והחליט מה שהחליט בדם קר. וגם שבר את המשקפיים שלו, ומשקפופרים אמיתיים יודעים שזה באמת צעד שאין ממנו חזרה.
ומחיר היגואר. החשבון הזה הביא להם הרבה כסף, אבל העמיד את כולם במבחנים. ואם הגיבור הטלויזיוני נוקט בדרך הנאצלת, הרי החבורה שלנו תבגוד בכל הערכים האפשריים בשביל רבע דולר וכוסית ויסקי. ג'ואן בוגדת בכל הערכים אבל (בעצתו של ליין) בתמורה לכך שעתידה באמת יהיה בטוח - והיא תנופף בשותפות שקיבלה בכל הזדמנות כדי להוכיח את מעמדה. ולמי שתוהה למה, לעזאזל, ג'ואן - אשה עצמאית וחזקה - בוחרת לרדת לזנות (באופן חד פעמי? באמת?) כדאי אולי להזכיר שהחוזק והעצמאות הם בערבון מוגבל מאד, שהאופציות הפתוחות בפניה כמזכירה בכירה, גרושה/פרודה אינן מרנינות ברובן, ושאין לה באמת יכולת לפרנס את עצמה ואת בנה. אה, ועוד דבר: אם היום סרסורים נוהגים למצוא ילדות בנות 14 שברחו מהבית ולדרדר אותן לזנות, בזמנו היה נפוץ למדי לדרדר גם גרושות או אלמנות נואשות בנות 40.
ופגי. פגי לא הולכת לשום מקום. היא אולי לא עובדת שם יותר, אבל היא בוודאי לא עזבה את הסדרה. נראה לכם? זו הסדרה שלה לא פחות מאשר של דון. ואולי זה לא היה ככה בהתחלה, אבל היא בטח לא תוותר על זה. זה מגיע לה והיא תקבל את זה. גם אם תצטרך להתחיל לעשן.
הפרק האחרון הסתיים בתחושת החמצה מרירה. שום קליימקס מרגש אבל גם לא ממש אנטי-קליימקס - מעין התבוססות בחולשה. דון לא הפך את עורו בקיץ אחד. ומייגן, מייגן השחקנית הכושלת, שויתרה על קריירה מוצלחת בפרסום והשליכה את ההשקעה שהשקיעו בה לפח, מייגן שרצתה לעשות אמנות, תהפוך לשחקנית מסחרית מצליחה בתמיכת ודחיפת בעלה (הנעדר?). קשה לי להתאכזב - היא רצתה לעבוד כשחקנית, והניסיון לדחוף אותה להצגות פרינג' וכשלונות בטוחים נועד כנראה רק כדי להוריד אותה לקרקע המציאות. לא, מייגן רוצה להיות עצמאית ולעבוד כשחקנית, וזה אומר להופיע בפרסומות ולהזנות את האמנות שלה. מייגן רוצה להתפרנס ועדיף לה להזנות את האמנות שלה מאשר את עצמה. כי זה עולם קשה, וכולנו צריכים לשרוד בו. להתראות, זובי זובי זו.
אה, ושמתם לב שאמא של מייגן היא לא אחרת מאשר ג'וליה אורמונד? כשרון עולה בניינטיז, למי שלא זוכר, ונוכחות מרשימה בהווה.
העונה התחילה בסערה, בזובי זובי זו שהפך מטבע לשון. אם ישאר משהו מהעונה הזו, זה כנראה המופע הקטן הזה. יש הרבה מה לומר עליו - אבל בעיקר שזו היתה בחירה מצוינת שמשקפת את הלך הזמן, הרוח והמוזיקה. וזה גם דביק. אני ורבים אחרים עדיין מזמזמים את זה, חודשים אחרי. כנראה, אגב, שמדובר בשיר שהצליח מסחרית הרבה יותר מהמוזיקה הנסיונית-לזמנה שאנחנו זוכרים היום.
ובהמשך, משטור אכזרי של הגוף - "יש כדורים שאפשר לקחת נגד זה", אומרת החמות הלא-כל-כך תמימה לעקרת הבית ההולכת ומשמינה. הרופא רומז בעדינות ש"כשעקרת בית משמינה, יש לזה בדרך כלל גורמים פסיכולוגיים". או במלים אחרות: לא המצאנו שום דבר.
למרות התחרות האכזרית והיריבות בין הנשים בסדרה, הביולוגיה מאחדת אותן לברית אחת - סאלי בת ה-12 מקבלת בפעם הראשונה בשירותים במוזיאון הטבע, ומעוררת מיד את אהדת כל הנשים בחייה שמתכנסות להגן עליה מהגברים. סאלי מתבגרת בעוד מובנים, אבל זה יהיה אולי השיעור החשוב ביותר שלמדה העונה.
הכימיה נכנסת פה חזק. כדורי הרגעה לסאלי ולסבתא שלה כנגד אימי העולם המודרני, אל אס די כ"עזר לנישואים", וטיפול בהלם חשמלי כפתרון לדכאון של עקרת הבית המיוסרת. אני לא בטוחה מה מחריד אותי יותר - בת', אהובתו של פיט החלאה (זאת רורי גילמור! יא פדופיל!) מקבלת בשמחה שוקים חשמליים כדי לשכוח את יסוריה כעקרת בית זנוחה או טרודי, אשתו של אותו פיט החלאה, שמקבלת בשמחה את הרעיון של לשכור לבעלה דירה קטנה בעיר בה יוכל ללבוש שחורים ולעשות מה שהוא רוצה, כי הרי הוא גבר וגבר נשאר גבר והנישואים שלה חשובים יותר, העיקר שהוא מפרנס אותה ואת התינוקת שנולדה להם בנס. אלא מי יפרנס אותן, היא?
ליין התאבד. טיפוס אמביוולנטי, ליין. גאה עד כדי אבסורד, ג'נטלמן אמיתי שידע איך לעודד את ג'ואן ולהוציא אותה מדכדוך הבדידות אחרי הלידה, אבל שחגג עם לא מעט זונות (כולל שפנפנת פלייבוי שחורה!) בעונות הקודמות. למה הצטערתי? הוא כנראה אחת הדמויות היחידות בסדרה שאפשר לייחס לה אמביוולנטיות - היתר די חלאות.
האם ההתאבדות היתה הפתעה? הגאווה הפילה אותו, והפכה את זה למוצא היחיד. היה כשלון האירוני להתאבד באמצעות גזי המפלט של היגואר - חשבון שהוא עזר להביא לחברה, במחיר עצום - לא חשבתי לרגע שהוא ויתר על הרעיון. כן, ברור היה שיהרוג את עצמו במשרד, מיד אחרי שיסיים לכתוב את המכתב. ליין שקל את כל האפשרויות והחליט מה שהחליט בדם קר. וגם שבר את המשקפיים שלו, ומשקפופרים אמיתיים יודעים שזה באמת צעד שאין ממנו חזרה.
ומחיר היגואר. החשבון הזה הביא להם הרבה כסף, אבל העמיד את כולם במבחנים. ואם הגיבור הטלויזיוני נוקט בדרך הנאצלת, הרי החבורה שלנו תבגוד בכל הערכים האפשריים בשביל רבע דולר וכוסית ויסקי. ג'ואן בוגדת בכל הערכים אבל (בעצתו של ליין) בתמורה לכך שעתידה באמת יהיה בטוח - והיא תנופף בשותפות שקיבלה בכל הזדמנות כדי להוכיח את מעמדה. ולמי שתוהה למה, לעזאזל, ג'ואן - אשה עצמאית וחזקה - בוחרת לרדת לזנות (באופן חד פעמי? באמת?) כדאי אולי להזכיר שהחוזק והעצמאות הם בערבון מוגבל מאד, שהאופציות הפתוחות בפניה כמזכירה בכירה, גרושה/פרודה אינן מרנינות ברובן, ושאין לה באמת יכולת לפרנס את עצמה ואת בנה. אה, ועוד דבר: אם היום סרסורים נוהגים למצוא ילדות בנות 14 שברחו מהבית ולדרדר אותן לזנות, בזמנו היה נפוץ למדי לדרדר גם גרושות או אלמנות נואשות בנות 40.
ופגי. פגי לא הולכת לשום מקום. היא אולי לא עובדת שם יותר, אבל היא בוודאי לא עזבה את הסדרה. נראה לכם? זו הסדרה שלה לא פחות מאשר של דון. ואולי זה לא היה ככה בהתחלה, אבל היא בטח לא תוותר על זה. זה מגיע לה והיא תקבל את זה. גם אם תצטרך להתחיל לעשן.
הפרק האחרון הסתיים בתחושת החמצה מרירה. שום קליימקס מרגש אבל גם לא ממש אנטי-קליימקס - מעין התבוססות בחולשה. דון לא הפך את עורו בקיץ אחד. ומייגן, מייגן השחקנית הכושלת, שויתרה על קריירה מוצלחת בפרסום והשליכה את ההשקעה שהשקיעו בה לפח, מייגן שרצתה לעשות אמנות, תהפוך לשחקנית מסחרית מצליחה בתמיכת ודחיפת בעלה (הנעדר?). קשה לי להתאכזב - היא רצתה לעבוד כשחקנית, והניסיון לדחוף אותה להצגות פרינג' וכשלונות בטוחים נועד כנראה רק כדי להוריד אותה לקרקע המציאות. לא, מייגן רוצה להיות עצמאית ולעבוד כשחקנית, וזה אומר להופיע בפרסומות ולהזנות את האמנות שלה. מייגן רוצה להתפרנס ועדיף לה להזנות את האמנות שלה מאשר את עצמה. כי זה עולם קשה, וכולנו צריכים לשרוד בו. להתראות, זובי זובי זו.
אה, ושמתם לב שאמא של מייגן היא לא אחרת מאשר ג'וליה אורמונד? כשרון עולה בניינטיז, למי שלא זוכר, ונוכחות מרשימה בהווה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה