יום שני, 12 בספטמבר 2011

חבר שלי התחכך ברובין היצ'קוק בשירותים

למרות שהסופ"ש של מיצי היה עמוס, יש דברים שלא מוותרים עליהם. אחד מהם הוא הופעה של רובין היצ'קוק, פסיכודליקן אוריגינל מהסיקסטיז, מהסוג הטוב. השירים שלו מלאי נונסנס, מורכבות מוסיקלית ומלים נוקבות. יתכן שזה הלהיט הגדול ביותר שלו. החבר ד' - שעשרות אלבומיו של היצ'קוק הם מקור השראה עבורו, ושהכיר לי את המוזיקה שלו - העיר שלאור מספר הפעמים שממעתי את השיר הזה לאחרונה, אתאכזב מאד עם הוא לא ישיר אותו.

הוא אכן לא שר אותו בהופעה אליה הלכנו. ואכן התאכזבתי. אבל הוא פיצה אותי בשפע שירים נהדרים אחרים ובקטעי קישור מצחיקים עד דמעות. ידעתם למשל שעד לפני 400 שנה, לא היו ראשים?

ההופעה היתה באוזן בר, וכמובן התחילה באיחור. איחור מספיק כדי שנסיים משקה ראשון בנחת על הבר, ועוד נשקול את השני.

החלטנו שעדיף להיפך. הלכנו למצוא את השירותים - לא קל באוזן! הם אמנם במקום מרכזי, אבל מוסתרים היטב מאחורי וילונות.

מצאנו. חשבתי שאמתין לחבר ד' במבואה הקטנה לפניהם. החבר ד' חשב להכנס. והוא הוציא את המחשבה מהכוח אל הפועל בדיוק כשאיש גבוה מאד, בחולצת כפתורים עם דוגמה זוועתית, רעמת שיער לבן ומבט זועם יצא.

רובין היצ'קוק נעץ בי מבט נוזף (מוזר, כי אין בדרך כלל דברים די מרוצים מהמחשוף של מיצי) ומיהר להתחפף משם. מוזר ומוזר יותר - הוא לא מיהר לבמה.

חיכיתי לחבר ד'. הוא מיהר, בעצמו. הוא הבין שהנה זה בא.

"ראית מי זה היה שיצא מהשירותים בדיוק כשנכנסת?", שאלתי.

"בטח!", הוא ענה:

"זה היה דיוויד בואי!".




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה