אני כבר בת שלושים, וקשה לי להתמודד עם זה. החרדות שחגגו בשבועות שלפני אמנם פחתו, אבל במקומן צצו כמה וכמה מוזרויות.
את אות הפתיחה נתן החלום ממנו התעוררתי ביום הולדתי השלושים, שהיה על ויברטור וחתול. על היום עצמו יש לי רק אומר שבפעם הבאה אני הולכת לעבודה. החיים שם יותר פשוטים, וגם מביאים לי עוגה. אפילו ללכת לים לא הצלחתי - לא היה איפה להחזיר את האופניים (ע"ע) ונאלצתי לחזור איתם הביתה.
עוגת השוקולד פיסטוקים שאפיתי והמסיבה בערב קצת עודדה אותי. לדחוס 20 אנשים בתוך דירת שני חדרים? קטן עלי. למעשה, בדקנו גם את השאלה הנצחית בנוגע לתאי טלפון. סיכום ביניים: 16היו אנשים במרפסת. שאלתי את המהנדס, אחד מהארבעה שלא היו במרפסת, כמה אנשים נראה לו שהיא תכיל בבטחון. הוא ענה: "פחות ממה שיש שם עכשיו".
למה שקרה אחר כך, אחת מכם קוראת "קינון" ואני קוראת "מגורים במטבח עם תנור אפייה".
זה לא קרה מיד. לקח לי שבוע לפתח ג'ננת סידור דירה ולהתפרץ שבמזבלה אני לא מוכנה לחיות ושכבר שבועיים לא סידרנו כלום. כתוצאה מכך פרצנו בסחרור רהיטים סוער, השלכת טלויזית (לא מהחלון, בעסה) וסידור דברים בסלסלות. כיום אפשר לחיות בדירה, ואני קצת מופתעת מכמה מקום בעצם יש בה. יש לנו שלושה מקומות לשבת, שפע מקומות אחסון ונישת מדיה/חומר קריאה מרווחת. יש בה אפילו יותר מדי מקום!
ומה עניין התנור? אה, אליו שייכים גרנולה ביתית, שתי כיכרות לחם ביתי, עוגיות רכות ונימוחות (שכחתי להוסיף להן סוכר. יצא טעים. רשמתי לפני) שתי עוגות ותשוקה עצבנית ומטורפת להכין משהו עם בצק שמרים. משהו. כל דבר. וגם גבינה ביתית, חלב שקדים שהופק מחמאת שקדים ("לא עושים את זה הפוך?" שאלו אותי. מסתבר שלא, עם שקדים החמאה באה קודם) וכמה וכמה מתכונים אכילים בהחלט עם אורז מלא וטופו (הסוד? חמאת בוטנים מוסיפה המון טעם). אה, וגם ניקיון הבית על בסיס שבועי, בהחלט תדירות גבוהה יותר מהרגיל אצלי.
או בקיצור: אני בת שלושים, וקצת קשה לי להתמודד עם זה.
קשה.
את אות הפתיחה נתן החלום ממנו התעוררתי ביום הולדתי השלושים, שהיה על ויברטור וחתול. על היום עצמו יש לי רק אומר שבפעם הבאה אני הולכת לעבודה. החיים שם יותר פשוטים, וגם מביאים לי עוגה. אפילו ללכת לים לא הצלחתי - לא היה איפה להחזיר את האופניים (ע"ע) ונאלצתי לחזור איתם הביתה.
עוגת השוקולד פיסטוקים שאפיתי והמסיבה בערב קצת עודדה אותי. לדחוס 20 אנשים בתוך דירת שני חדרים? קטן עלי. למעשה, בדקנו גם את השאלה הנצחית בנוגע לתאי טלפון. סיכום ביניים: 16היו אנשים במרפסת. שאלתי את המהנדס, אחד מהארבעה שלא היו במרפסת, כמה אנשים נראה לו שהיא תכיל בבטחון. הוא ענה: "פחות ממה שיש שם עכשיו".
למה שקרה אחר כך, אחת מכם קוראת "קינון" ואני קוראת "מגורים במטבח עם תנור אפייה".
זה לא קרה מיד. לקח לי שבוע לפתח ג'ננת סידור דירה ולהתפרץ שבמזבלה אני לא מוכנה לחיות ושכבר שבועיים לא סידרנו כלום. כתוצאה מכך פרצנו בסחרור רהיטים סוער, השלכת טלויזית (לא מהחלון, בעסה) וסידור דברים בסלסלות. כיום אפשר לחיות בדירה, ואני קצת מופתעת מכמה מקום בעצם יש בה. יש לנו שלושה מקומות לשבת, שפע מקומות אחסון ונישת מדיה/חומר קריאה מרווחת. יש בה אפילו יותר מדי מקום!
ומה עניין התנור? אה, אליו שייכים גרנולה ביתית, שתי כיכרות לחם ביתי, עוגיות רכות ונימוחות (שכחתי להוסיף להן סוכר. יצא טעים. רשמתי לפני) שתי עוגות ותשוקה עצבנית ומטורפת להכין משהו עם בצק שמרים. משהו. כל דבר. וגם גבינה ביתית, חלב שקדים שהופק מחמאת שקדים ("לא עושים את זה הפוך?" שאלו אותי. מסתבר שלא, עם שקדים החמאה באה קודם) וכמה וכמה מתכונים אכילים בהחלט עם אורז מלא וטופו (הסוד? חמאת בוטנים מוסיפה המון טעם). אה, וגם ניקיון הבית על בסיס שבועי, בהחלט תדירות גבוהה יותר מהרגיל אצלי.
או בקיצור: אני בת שלושים, וקצת קשה לי להתמודד עם זה.
קשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה