טוב, אז החלטנו לעשות את זה.

נו, אז החלטנו לעשות את זה

.

מאחר וזו היתה הלשון שנקטתי בה, כנראה שאין לי מה להתלונן כשהתגובה, אחרי 'טוב, אז תחליטו מה אתם רוצים לעשות', היתה: 'תעבירי את המלח'. כנראה שזו לא היתה הפתעה כל כך מרעישה.

אני והחבר ד' החלטנו למסד את הקשר. הוא הציע בפרטיות ביתינו הקט, בליבו של ערב מהנה במיוחד. זו אכן לא היתה הפתעה גדולה, בסך הכל אנחנו מדברים על האפשרויות שלנו כבר זמן מה. 

סיפרנו לכולם. התגובות נעו בין שמחה פרועה, ל'אני מוכן לבוא אפילו אם זו חתונה שבה אתה מביא את האוכל לבד' ועד 'אז מה את עצבנית? את מתחתנת!'.

 

את הגביע כנראה תיקח סבתא שלי, שהסתכלה לכיוון אחי הגדול ואמרה לו: 'טוב, היא ניצחה'.



או אולי הציטוט המתחרה: "לא, אני לא רוצה להתחתן איתך! אני רוצה אישה שיודעת לחרבן!".

הכיוון כרגע הוא חוזה אצל עורך דין וארוחת ערב ל-150 מחברינו הקרובים ביותר. אבל המשפחה לוחצת ("לאמא שלו יהיה קשה!", "לבני הדודים הדתיים יהיה קשה!"), ויתכן שתבוא השתפנות ובעיטה בעקרונות. מבחינת מיצי, להתחתן לפני הכניסה להריון זה כבר זלזול במסורת העדה התל-אביבית - הרי שם זה מאד לא מקובל. למרוד עוד יותר במסורת, כלומר ממש להתחתן, זו בעיה.

האמת, מרגע שהחלטנו על חתונה-חתונה, הותר קצת הרסן. שמלה כבר יש, וטבעת הוזמנה (כזו ממעצבת צעירה, לא משהו שאפשר להוציא איתו עיניים!). ההמשך - תאריך, מקום ונוכחות רב או עורך דין לבחירתנו, תלויים בעצם בבני הדודים, בלוח הזמנים שלהם ובכמה אכפת להם מהעניין הרבני.

באופן אישי אני מעדיפה לחתום על חוזה מחייב ששנינו מבינים מה כתוב בו, ושיכלול את כל הסעיפים החשובים לנו. הגיבנת הרבנית לא נראית לי התחלה הכי בריאה לחיי נישואים.

 במסגרתה הרי אתבקש (רק אני, כן? הגבר רק שיבוא, ממנו לא יבקשו כלום) להקשיב לשלל הרצאות על איך אם לא אביא לו את נעלי הבית הילדים שלנו יצאו מפגרים, ואחר כך להוריד את התחתונים לעיני עדים. טוב שלא הכניסו גם סדין עם כתם לעניין. ולא, אין לי עניין לבלוע את הצפרדע ולשבת בהרצאה עם אוזניות וגם לא לשקר לרב בנוגע לפתק מהמקווה. התירוץ הכי מוצלח ששמעתי ללמה כן לעשות את זה הוא "זה עובר", והאמת, גם ביקור אצל רופא שיניים עובר ואף אחד לא היה רוצה להתחיל ככה חיי נישואים. ובכלל, אני מתכוונת לדרוש מהחבר ד' שילך גם הוא למקווה אם נלך על האופציה הרבנית. כי שיוויון זה כן ערך.

ובנוגע לנישואים בחו"ל... אמנם מפלס הדרישות האבסורדיות ירד כאן, אבל גם כאן ת הרבנות תוכל לתחוב את אפה הארוך לענייני הפרטיים. נא לא לשכוח שאין במדינת ישראל הכרה בגירושים אזרחיים.

"אז למה להתחתן אם בסוף אתם לא נשואים?", שאל הקולגה י'.

כי יש ערך להצהרה פומבית. כי יש ערך בלהכריז שזהו זה, אנחנו משפחה. כי יש ערך לחוזה שמסדיר את העניין, הרכוש, הירושה והמחויבות. כי כל זה חשוב.

ומה החסרונות?

ובכן, מבחינת מס, ההקלות הן מרגע שיש ילדים, ולא מרגע הנישואים. אז פה אין הבדל. ואגב ילדים - הם בהחלט יוכלו להתחתן ברבנות יום אחד, אם ירצו. אין לאמא רווקה שום השפעה על מעמדם. גם לא לאבא רווק. אולי הוא יצטרך לחתום על טופס שהוא אכן האבא שלהם, אבל פה זה נגמר. משכנתא? הבנקים, כך אמרו לי, לא מערימים קשיים. כך שנראה שעל פניו, אין חסרונות מיוחדים.

מה שכן - עוד לא ברור לי מי יצטרך לנתק אותי מהמכשירים, אם יבוא היום. האם לידוע בציבור יש זכויות של בן משפחה בנוגע לטיפולי חירום? זו אכן שאלה שאין לי עליה עדיין תשובה.

מפלס ההתרגשות עדיין בשיאו, וההכנות נמשכות. מיצי מבטיחה לעדכן.