"אני רוצה תיאטרון", פסק ד', ולקח אותנו להיפ-הופרה בצוותא - "העיר הזאת"
מזמן לא הלכנו להצגה.
כזוג תרבותי, הרגשנו שזה קצת חסר לנו. כשהופיעה הזדמנות לפתע ללכת ל"שם פרטי" בבית ליסין, החלטנות לנצל אותה.
ההצגה היתה חביבה, אבל זה באמת כל מה שיש לכתוב עליה. כדי להתאושש מהחויה האנמית, החלטנו ללכת על משהו טיפה יותר עצמאי, יותר פרינג'. והנה, בתזמון מוצלח, קיבל ד' לפייסבוק את הטיזר הזה. קצבי, מבוצע יפה וכתוב היטב - וד', בעל תואר שני בלשון עברית, התלהב.
זה היה טיזר להיפ-הופרה של המופע של ויקטור ג'קסון, הרכב היפ-הופ קופצני וכשרוני. יש בו שלושה חברים - יוסף סירטיש (עמית אולמן), ג'ימבו ג'יי (עומר הברון) ואיציק פצצתי (עומר מור). אליהם הצטרפו שני שחקנים - דורית ליליאן ורוני הראל. וביחד הם עושים מופע ראפ בלשי בחסות תיאטרון "אינקובטור". והערב - הם ב"צוותא".
הגענו וחיפשנו את מקומנו. ההצגה באולם הקטן, שהלך והתמלא. נראה שכבר יש קהל אוהד וקבוע.
התפאורה מינימליסטית, והמוזיקה גם. על הבמה - זוג רגליים על שולחן, שלייקעס, מתלה למעיל (לחילופי סצנות) כובע וגרון. ואיזה גרון! בקול ברור וצלול - לא עושים כאלה יותר - הוא פורש סיפור שנון ומשעששע, חצי פרודיה על פילם-נואר קלאסיים, חצי מחזמר כתוב טוב במיוחד. כל חרוז ופאנץ' יושבים היטב במקומם ומעוררים פרצי צחוק והתפעלות כללית. ד' מרוצה. אחרי כמה שירים מוצלחים מופיע השיר מהטיזר - וזוכה לתשואות רמות במיוחד מהקהל. בסוף הסיפור נשאר טעם של עוד.
מזמן לא הלכנו להצגה.
כזוג תרבותי, הרגשנו שזה קצת חסר לנו. כשהופיעה הזדמנות לפתע ללכת ל"שם פרטי" בבית ליסין, החלטנות לנצל אותה.
ההצגה היתה חביבה, אבל זה באמת כל מה שיש לכתוב עליה. כדי להתאושש מהחויה האנמית, החלטנו ללכת על משהו טיפה יותר עצמאי, יותר פרינג'. והנה, בתזמון מוצלח, קיבל ד' לפייסבוק את הטיזר הזה. קצבי, מבוצע יפה וכתוב היטב - וד', בעל תואר שני בלשון עברית, התלהב.
זה היה טיזר להיפ-הופרה של המופע של ויקטור ג'קסון, הרכב היפ-הופ קופצני וכשרוני. יש בו שלושה חברים - יוסף סירטיש (עמית אולמן), ג'ימבו ג'יי (עומר הברון) ואיציק פצצתי (עומר מור). אליהם הצטרפו שני שחקנים - דורית ליליאן ורוני הראל. וביחד הם עושים מופע ראפ בלשי בחסות תיאטרון "אינקובטור". והערב - הם ב"צוותא".
הגענו וחיפשנו את מקומנו. ההצגה באולם הקטן, שהלך והתמלא. נראה שכבר יש קהל אוהד וקבוע.
התפאורה מינימליסטית, והמוזיקה גם. על הבמה - זוג רגליים על שולחן, שלייקעס, מתלה למעיל (לחילופי סצנות) כובע וגרון. ואיזה גרון! בקול ברור וצלול - לא עושים כאלה יותר - הוא פורש סיפור שנון ומשעששע, חצי פרודיה על פילם-נואר קלאסיים, חצי מחזמר כתוב טוב במיוחד. כל חרוז ופאנץ' יושבים היטב במקומם ומעוררים פרצי צחוק והתפעלות כללית. ד' מרוצה. אחרי כמה שירים מוצלחים מופיע השיר מהטיזר - וזוכה לתשואות רמות במיוחד מהקהל. בסוף הסיפור נשאר טעם של עוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה