לבלוז עם בארי דגלאס הגעתי ממש בטעות.
הוא העביר שיעור בסטודיו בו אני רוקדת בדרך כלל סווינג. אלא ששיעור הצעדי ג'ז שלי (נקרא "ג'ז אותנטי" כדי לבדל אותו מחוגי מתנ"ס לגיל בית ספר) בוטל כי כולם רצו ללכת לבארי דגלאס.
מה זאת אומרת מי זה בארי דגלאס? מי לא מכיר את בארי דגלאס?
כמעט כולם. אבל כדאי להכיר אותו. הוא מורה מצוין לבלוז ולחמישה עשר סגנונות ריקוד אחרים, מהאסכולה הישנה. וכשאני אומרת שהוא מהאסכולה הישנה, אני מתכוונת שהוא כמו עור מיושן, או, אה, שהוא ישן.
וככה הגעתי לשיעור על יסודות הבלוז שלו, ממש בטעות, כי רק בקבלה אמרו לי שהשיעור שהגעתי אליו בוטל.
"אז תכנסי", אמרה המורה לבלוז.
נכנסתי.
בארי התמקד ממש ביסודות. "תזיזו לפה", אמר, וחיכה שנזיז.
"זה לא טוב. תזיזו ככה".
וכל זה על תזוזה של שריר אחד בלבד.
ככה בערך חצי שעה. אבל בסוף יצרנו בינינו סינכרון לא רע. בארי היה מרוצה, וגמל לנו על המאמץ בסיפורים על תולדות הבלוז מהצ'כונה שלו אי שם על גדות המיסיסיפי, לפני יותר מדי שנים. מסתבר שהוא התחיל כריקוד ללא מגע שכולו צעדים מגניבים והפך לריקוד הכי צמוד שאפשר - כולו הובלה וכמה שיותר מגע.
היה לבארי אייפון, והוא שיחק בו במשך רוב השיעור. אבל הוא לא, חלילה, קיבל שיחות או סימס. לא. הטלפון שלו התחבר ישר למערכת, בלי אף כבל, והמוזיקה זרמה לרמקולים ישירות ממנו. האייפון היה תלוי על החגורה שלו ובמשך חצי שיעור חשבתי שזה השלט של המערכת. אני תוהה איזו אפליקציה עושה את זה - כנראה שבארי מבין בטכנולוגיה אופנתית יותר ממני.
זה גם היה בחנוכה, אז אחרי השיעור היינו צריכים להראות לבארי מה זה הדלקת נרות. אז עשינו הדלקת נרות.
הדלקנו נרות ובירכנו במקצב בלוז, וניסינו גם לשיר ככה "מעוז צור". זה לא ממש הלך. זה הזכיר לי פעם, בצפון קרוליינה, להקה של נגני ג'ז שחורים שניסו להשמיע "הבה נגילה" במקצב בלוז עגמומי. ריקוד מעניין.
בכל מקרה, בארי התרשם.
ניסינו לשתות שמפניה קפואה, אבל היא סירבה להפשיר. את בקבוקי היין לא הצלחנו לפתוח. אז לא שיכורים מספיק, החלטנו לרקוד. בארי הסתובב בינינו, הצטרף, צחק ועודד. בן זוגי לריקוד היה צריך להזכיר לי לא לרקוד את מה שלמדנו בשיעור אלא להכנס למוזיקה, לזרום ופשוט ליהנות מזה.
נהניתי.
בארי מסר לכולנו ד"ש אחרי שעזב. מהפייסבוק שלו. אמרתי כבר, הוא מבין בדברים האלה יותר ממני.
הוא העביר שיעור בסטודיו בו אני רוקדת בדרך כלל סווינג. אלא ששיעור הצעדי ג'ז שלי (נקרא "ג'ז אותנטי" כדי לבדל אותו מחוגי מתנ"ס לגיל בית ספר) בוטל כי כולם רצו ללכת לבארי דגלאס.
מה זאת אומרת מי זה בארי דגלאס? מי לא מכיר את בארי דגלאס?
כמעט כולם. אבל כדאי להכיר אותו. הוא מורה מצוין לבלוז ולחמישה עשר סגנונות ריקוד אחרים, מהאסכולה הישנה. וכשאני אומרת שהוא מהאסכולה הישנה, אני מתכוונת שהוא כמו עור מיושן, או, אה, שהוא ישן.
וככה הגעתי לשיעור על יסודות הבלוז שלו, ממש בטעות, כי רק בקבלה אמרו לי שהשיעור שהגעתי אליו בוטל.
"אז תכנסי", אמרה המורה לבלוז.
נכנסתי.
בארי התמקד ממש ביסודות. "תזיזו לפה", אמר, וחיכה שנזיז.
"זה לא טוב. תזיזו ככה".
וכל זה על תזוזה של שריר אחד בלבד.
ככה בערך חצי שעה. אבל בסוף יצרנו בינינו סינכרון לא רע. בארי היה מרוצה, וגמל לנו על המאמץ בסיפורים על תולדות הבלוז מהצ'כונה שלו אי שם על גדות המיסיסיפי, לפני יותר מדי שנים. מסתבר שהוא התחיל כריקוד ללא מגע שכולו צעדים מגניבים והפך לריקוד הכי צמוד שאפשר - כולו הובלה וכמה שיותר מגע.
היה לבארי אייפון, והוא שיחק בו במשך רוב השיעור. אבל הוא לא, חלילה, קיבל שיחות או סימס. לא. הטלפון שלו התחבר ישר למערכת, בלי אף כבל, והמוזיקה זרמה לרמקולים ישירות ממנו. האייפון היה תלוי על החגורה שלו ובמשך חצי שיעור חשבתי שזה השלט של המערכת. אני תוהה איזו אפליקציה עושה את זה - כנראה שבארי מבין בטכנולוגיה אופנתית יותר ממני.
זה גם היה בחנוכה, אז אחרי השיעור היינו צריכים להראות לבארי מה זה הדלקת נרות. אז עשינו הדלקת נרות.
הדלקנו נרות ובירכנו במקצב בלוז, וניסינו גם לשיר ככה "מעוז צור". זה לא ממש הלך. זה הזכיר לי פעם, בצפון קרוליינה, להקה של נגני ג'ז שחורים שניסו להשמיע "הבה נגילה" במקצב בלוז עגמומי. ריקוד מעניין.
בכל מקרה, בארי התרשם.
ניסינו לשתות שמפניה קפואה, אבל היא סירבה להפשיר. את בקבוקי היין לא הצלחנו לפתוח. אז לא שיכורים מספיק, החלטנו לרקוד. בארי הסתובב בינינו, הצטרף, צחק ועודד. בן זוגי לריקוד היה צריך להזכיר לי לא לרקוד את מה שלמדנו בשיעור אלא להכנס למוזיקה, לזרום ופשוט ליהנות מזה.
נהניתי.
בארי מסר לכולנו ד"ש אחרי שעזב. מהפייסבוק שלו. אמרתי כבר, הוא מבין בדברים האלה יותר ממני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה