"אמרת שתודיעי!" אמרו לי ביום שישי. "אלה הבילויים! אולי היינו באים".
"זאת היתה הופעת עמידה בבארבי. שעתיים רצוף!"
"טוב, לא היינו באים".
כן. הופעה של הבילויים. בבארבי. שעתיים, בלי הפסקה. זה רוב השירים שלהם.
את ההופעה הראשונה שלהם ראיתי עוד לפני האלבום הראשון, בג'ה פן, מקום שאז לא היה צריך להסביר שהוא מועדון הופעות מחתרתי בבפלורנטין. לא היה לי מושג מה הולך לעלות על הבמה, ושזה ימשיך להטריד אותי גם אחרי קרוב לעשר שנים. הם הוציאו שני אלבומים והתפרקו, ובערב אחד במחאת האוהלים ברוטשילד, אחרי כמה שנות פרישה, הם חזרו.
וקבעו כמה הופעות. קניתי מהר כרטיס לזו שבבארבי.
הם התחילו באיחור - 11:00. אבל אחת עשרה בדיוק, כאילו להשתעשע על חשבון ה"תשע וחצי פתיחת דלתות". היינו כבר די מחוקים, וזה בדיוק המצב לשמוע אותם. ושעתיים, נו, זה מספיק זמן לנגנן את רוב החומר.
הם פתחו בשיר חדש. "על החוף". על הקונוטציות לשם הזה אפשר לקרוא כאן. הבילויים הם סמכות מוכרת בענייני סוף העולם, והמשיכו משם ל(כמעט) כל להיטיהם וגם לשיריהם הפחות מוכרים. ועוד כמה חדשים. ועוד כמה.
הקהל מכיר את כל המלים ונלהב לכל שיר ושיר. חילופי התאורה מינימליסטיים, יש מעט דיבורים, וכל כלי צורח. העיבודים שונים לגמרי מהאלבומים, מפיקים את המיטב מהחלל החשוך והצפוף של הבארבי, ודומים מספיק כדי שהקהל יזהה כל שיר ממש מהתו הראשון. הבילויים שולטים בקהל, מתעללים בו ומותחים אותו. מנגנים את הפתיחה, נותנים לקהל לשיר את השורות הראשונות... ולא מצטרפים.מפסיקים לנגן פתאום. נותנים לחכות.
השעתיים (בדיוק!) כללו כל כך הרבה חומר, שיותר קל לספור את השירים שלא היו בהן. "מרוסיה" החביב על טלי, "הזקן של צ'ין קו צ'ן" שחיכיתי לו בעצמי, ו"אוטו זבל" חביב הקהל. הקהל לא הפסיק להזכיר ללהקה ששכחו אותו, את האוטו זבל. לא עזר. אחרי הדרן שלישי ואחרון ("נפלא פה", אלא מה, אחרי "שגר פגר" ושיר חדש נוסף) יורדים הבילויים בלי להוסיף אף מלה.
אחרי כמה דקות הבין הקהל שזה נגמר. כולם יצאו בצורה מסודרת. קניתי מגף-רגל ("בוטלגים! בוטלגים למכירה") עם כמה מהשירים וחזרתי הביתה, בשקט מופתי.
זו היתה הופעת כמעט-מחתרת (ובגלל זה שאלו אותי אחר כך למה לא הודעתי - אף אחד לא ידע) שניתן היה להשיג לה כרטיסים רק דרך דף הפייסבוק שלהם. היה כדאי לעשות להם לייק בפייסבוק רק בשביל זה.
היה כדאי לעשות לדף הזה לייק גם בשביל לשמוע על הבילותרום לאלבום החדש. הבילויים שולטים היטב בשיטות הפרנסה האלטרנטיביות שנאלצו (או יאלצו) מוזיקאים ואמנים לנקוט לאחר קריסת הממסד שהיה אמור לדאוג להם. יש להם ערוץ יוטיוב, עמוד פייסבוק, וגם דף באנדקאמפ בו אפשר לשמוע את האלבומים בחינם. וגם חנות וירטואלית באתר הרשמי לצורך גיוס כספים לאלבום החדש. אני תרמתי. כלומר קניתי מראש את האלבום.
יש להם עוד הופעות. הם הופיעו אחרי הבארבי ב"דאג וטוני" בנתניה (לא באנו), ויש עוד שתי הופעות בבארבי, בכל אחת מהן יבוצע אחד האלבומים בשלמותו. ואז זהו - עד האלבום החדש.
הכרטיסים עפים.
"זאת היתה הופעת עמידה בבארבי. שעתיים רצוף!"
"טוב, לא היינו באים".
כן. הופעה של הבילויים. בבארבי. שעתיים, בלי הפסקה. זה רוב השירים שלהם.
את ההופעה הראשונה שלהם ראיתי עוד לפני האלבום הראשון, בג'ה פן, מקום שאז לא היה צריך להסביר שהוא מועדון הופעות מחתרתי בבפלורנטין. לא היה לי מושג מה הולך לעלות על הבמה, ושזה ימשיך להטריד אותי גם אחרי קרוב לעשר שנים. הם הוציאו שני אלבומים והתפרקו, ובערב אחד במחאת האוהלים ברוטשילד, אחרי כמה שנות פרישה, הם חזרו.
וקבעו כמה הופעות. קניתי מהר כרטיס לזו שבבארבי.
הם התחילו באיחור - 11:00. אבל אחת עשרה בדיוק, כאילו להשתעשע על חשבון ה"תשע וחצי פתיחת דלתות". היינו כבר די מחוקים, וזה בדיוק המצב לשמוע אותם. ושעתיים, נו, זה מספיק זמן לנגנן את רוב החומר.
הם פתחו בשיר חדש. "על החוף". על הקונוטציות לשם הזה אפשר לקרוא כאן. הבילויים הם סמכות מוכרת בענייני סוף העולם, והמשיכו משם ל(כמעט) כל להיטיהם וגם לשיריהם הפחות מוכרים. ועוד כמה חדשים. ועוד כמה.
הקהל מכיר את כל המלים ונלהב לכל שיר ושיר. חילופי התאורה מינימליסטיים, יש מעט דיבורים, וכל כלי צורח. העיבודים שונים לגמרי מהאלבומים, מפיקים את המיטב מהחלל החשוך והצפוף של הבארבי, ודומים מספיק כדי שהקהל יזהה כל שיר ממש מהתו הראשון. הבילויים שולטים בקהל, מתעללים בו ומותחים אותו. מנגנים את הפתיחה, נותנים לקהל לשיר את השורות הראשונות... ולא מצטרפים.מפסיקים לנגן פתאום. נותנים לחכות.
השעתיים (בדיוק!) כללו כל כך הרבה חומר, שיותר קל לספור את השירים שלא היו בהן. "מרוסיה" החביב על טלי, "הזקן של צ'ין קו צ'ן" שחיכיתי לו בעצמי, ו"אוטו זבל" חביב הקהל. הקהל לא הפסיק להזכיר ללהקה ששכחו אותו, את האוטו זבל. לא עזר. אחרי הדרן שלישי ואחרון ("נפלא פה", אלא מה, אחרי "שגר פגר" ושיר חדש נוסף) יורדים הבילויים בלי להוסיף אף מלה.
אחרי כמה דקות הבין הקהל שזה נגמר. כולם יצאו בצורה מסודרת. קניתי מגף-רגל ("בוטלגים! בוטלגים למכירה") עם כמה מהשירים וחזרתי הביתה, בשקט מופתי.
זו היתה הופעת כמעט-מחתרת (ובגלל זה שאלו אותי אחר כך למה לא הודעתי - אף אחד לא ידע) שניתן היה להשיג לה כרטיסים רק דרך דף הפייסבוק שלהם. היה כדאי לעשות להם לייק בפייסבוק רק בשביל זה.
היה כדאי לעשות לדף הזה לייק גם בשביל לשמוע על הבילותרום לאלבום החדש. הבילויים שולטים היטב בשיטות הפרנסה האלטרנטיביות שנאלצו (או יאלצו) מוזיקאים ואמנים לנקוט לאחר קריסת הממסד שהיה אמור לדאוג להם. יש להם ערוץ יוטיוב, עמוד פייסבוק, וגם דף באנדקאמפ בו אפשר לשמוע את האלבומים בחינם. וגם חנות וירטואלית באתר הרשמי לצורך גיוס כספים לאלבום החדש. אני תרמתי. כלומר קניתי מראש את האלבום.
יש להם עוד הופעות. הם הופיעו אחרי הבארבי ב"דאג וטוני" בנתניה (לא באנו), ויש עוד שתי הופעות בבארבי, בכל אחת מהן יבוצע אחד האלבומים בשלמותו. ואז זהו - עד האלבום החדש.
הכרטיסים עפים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה