בוגארט, הפאב השכונתי. רגע, איזו שכונה?
במעבר מהעיר הגדולה לעיר הסמוכה, פינק אותי ד' בנחיתה רכה במיוחד. ביום המעבר אכלנו ארוחת ערב בקפה השכונתי, ולמחרת הלכנו ללא פחות מאשר הפאב השכונתי.
הפאב השכונתי. צמד מלים הזועק "העיר הגדולה". וזה לא האבסורד היחיד. הפאב השכונתי שלנו, עשר דקות הליכה אם עוצרים להביט בכל חלון ראווה, בכלל אינו בעיר הסמוכה אלא בעיר הסמוכה אליה. כלומר, אנחנו גרים פה על הגבול, והקפה והפאב השכונתיים שייכים בכלל לעיר אחרת.
לא חשוב, העיקר שאנחנו כאן.
כאן זה ב"בוגארט", בכצנלסון 55 בגבעתיים. ממש לא רחוק מגבול רמת גן. פאב שכונתי, לשעבר ספריית וידאו. בעצם לא לשעבר - זו ספריית וידאו שכונתית עד היום, על מבחר לא רע בכלל של קלאסיקות וסתם משובחים. ומבחר עוד יותר מוצלח של בירות.
בעיקר ישראליות. מיצי נוהגת לעודד את התעשייה המקומית בכל פעם שזו מצליחה להפיק מוצר מוצלח (ויש תוצאות מוצלחות במיוחד עם שמן זית, נעליים ושמלות ממתפרת מצפה רמון המאוגדת) - ותעשיית הבירה הישראלית המתעוררת בהחלט עומדת בקריטריונים עם שפע בירות טעימות שכיף לשתות.
בתפריט מככבת בירה "אלכסנדר" מהחבית, אבל מסתבר שכיום הם עובדים עם בירה "ג'מס" המשובחת. ג'מס, מבשלת בירה פתח תקוואית, מתמחה בבירה טובה ובנקניקיות מצוינות ומחזיקה יופי של מסבאה - גדולה, עמוסה ורועשת - בפאתי פתח תקווה. בילינו שם בלילה שאחרי חתימת החוזה על הדירה הנוכחית (שנחתם בפתח תקווה, מקום מגורי עורכת הדין).
"זו הבירה של הדירה!" שמחתי, ומיד הזמנתי 888 - בירת ענבר עם אחוזי אלכוהול שערורייתיים (8.8%, אלא מה). כדי להוסיף חטא על פשע, ב"בוגארט" לא מאמינים בשליש. חצי כזה הספיק לי כדי לראות את גבעתיים כמקום הרבה יותר צבעוני. בתפריט היא הופיעה ליד איור חמוד של מטוס - עוד אובססיה שלי. נראה שמצאתי את בירת הבית.
ד' הלך על הסטאוט, והיא היתה כהה ומלאת טעם מספיק כדי להצדיק עוד חצי. אכלנו ליד סלט ביצים - ערימת עלים ירוקים וירקות עשירה, עם כדורים נדיבים של סלט ביצים מתובל ולחם דגנים איטלקי שהיה מלא טעם במיוחד. קינחנו ב"גביע הקדוש", שכבות של בצק פריך, תפוחים ורוטב שוקולד אפויים בתוך כוס בירה.
"זה אכן הגביע הקדוש", סיכם ד'.
התפריט מציע לא מעט נשנושים - מחציל בטחינה ועד פלטת ירקות עם מיני מטבלים ביתיים - פלפלים, פסטו וטחינה (טבעוני!), וגם כריכים, קישים, לזניות ופיצות - כל מה שהולך טוב עם קצת אלכוהול בצד. בזמנו דגמנו גם מאלה עם קצת בחרובקה בצד (ליקר עשבים נהדר, כמו ייגר רק טעים. אבל מה, לא לשתות על קיבה ריקה).
אפשר לסכם בקיצור. מצאנו את השכונתי שלנו. מישהו רוצה לבוא לבירה?
בעיקר ישראליות. מיצי נוהגת לעודד את התעשייה המקומית בכל פעם שזו מצליחה להפיק מוצר מוצלח (ויש תוצאות מוצלחות במיוחד עם שמן זית, נעליים ושמלות ממתפרת מצפה רמון המאוגדת) - ותעשיית הבירה הישראלית המתעוררת בהחלט עומדת בקריטריונים עם שפע בירות טעימות שכיף לשתות.
בתפריט מככבת בירה "אלכסנדר" מהחבית, אבל מסתבר שכיום הם עובדים עם בירה "ג'מס" המשובחת. ג'מס, מבשלת בירה פתח תקוואית, מתמחה בבירה טובה ובנקניקיות מצוינות ומחזיקה יופי של מסבאה - גדולה, עמוסה ורועשת - בפאתי פתח תקווה. בילינו שם בלילה שאחרי חתימת החוזה על הדירה הנוכחית (שנחתם בפתח תקווה, מקום מגורי עורכת הדין).
"זו הבירה של הדירה!" שמחתי, ומיד הזמנתי 888 - בירת ענבר עם אחוזי אלכוהול שערורייתיים (8.8%, אלא מה). כדי להוסיף חטא על פשע, ב"בוגארט" לא מאמינים בשליש. חצי כזה הספיק לי כדי לראות את גבעתיים כמקום הרבה יותר צבעוני. בתפריט היא הופיעה ליד איור חמוד של מטוס - עוד אובססיה שלי. נראה שמצאתי את בירת הבית.
ד' הלך על הסטאוט, והיא היתה כהה ומלאת טעם מספיק כדי להצדיק עוד חצי. אכלנו ליד סלט ביצים - ערימת עלים ירוקים וירקות עשירה, עם כדורים נדיבים של סלט ביצים מתובל ולחם דגנים איטלקי שהיה מלא טעם במיוחד. קינחנו ב"גביע הקדוש", שכבות של בצק פריך, תפוחים ורוטב שוקולד אפויים בתוך כוס בירה.
"זה אכן הגביע הקדוש", סיכם ד'.
התפריט מציע לא מעט נשנושים - מחציל בטחינה ועד פלטת ירקות עם מיני מטבלים ביתיים - פלפלים, פסטו וטחינה (טבעוני!), וגם כריכים, קישים, לזניות ופיצות - כל מה שהולך טוב עם קצת אלכוהול בצד. בזמנו דגמנו גם מאלה עם קצת בחרובקה בצד (ליקר עשבים נהדר, כמו ייגר רק טעים. אבל מה, לא לשתות על קיבה ריקה).
אפשר לסכם בקיצור. מצאנו את השכונתי שלנו. מישהו רוצה לבוא לבירה?
