אני ובמבי הבמיקס לומדים להכיר. היתרון הגדול שלו - קלות העבודה והניקוי.
בהיתי סביבי באיזור האסון המכוסה בגדים. בהחלט לא היה לי איפה לשבת.
"בואי למיטה", אמר ד'.
הסתכלתי על במבי. "מה אעשה איתו במיטה?"
"אותו דבר שתעשי על הספה, אבל יהיה לך מקום לשבת".
"אני לא לוקחת את במבי איתי למיטה שלנו!"
"זה מוזר".
ואללה, מוזר. מתקן הכביסה שלנו התמוטט לו פתאום, וחייב אותנו לפזר המוני גרביים וחולצות על כל משטח פנוי- כולל הספה וכל הכסאות. ולי ולבמבי, במיקס החדש שלי, לא נשאר מקום.
במיקס. מה זה הדבר הזה?
פעם, מזמן, לפני הרבה שנים, היה להורים שלי בלנדר מוט הוא עשה המון דברים והיה אחת החיות היותר קשוחות במטבח. הוא קצץ, הוא ערבל, הוא הקציף, הוא טחן.
הרבה שנים אחר כך, קניתי אני בלנדר מוט, כזה עם מערבל ומטחנה, ולהפתעתי הרבה, הוא לא עשה חצי מההוא. הגעתי למסקנה שהקמצנות לא השתלמה. בכל זאת, למרות שהמטחנה לא עמדה בעומס והמקציף מיהר להתפרק, זה הפך למכשיר בשימוש התדיר ביותר בבית. חומוס כל שבוע, מרקים טחונים, שפע עוגות וקינוחים. אמנם צריך להרכיב, לפרק ולנקות מתחת לשיניים (איכס), אבל שווה.
את הפתרון לתעלומה הותיקה נתנה נירה רוסו. מהרגע שנחו עיני על הכתבה הזו הבנתי במה מדובר. אבא שלי הציץ לי מעבר לכתף וצהל מיד - "תראי, היא כותבת על הבמיקס! היה לנו כזה! הנה שוב מוכרים אותו!".
מתסבר שהיו שנים בהן היה קצת קשה להשיג כאלה.
אני רציתי אחד.
כמובן שמחירו מפולפל, עאךף שקלים אצל היבואן הרשמי, כרמל דיירקט. אבל המחיר מוצדק בהתחשב בכך שמדובר במוצר עם עשר שנות אחריות, מוט מנירוסטה ולא מפלסטיק (כלומר עמיד להפליא וקל מאד לניקוי) ועושה הכל.
ולכן המשכתי להתקמצן - עד שהגיע הזמן לצייד את הבית החדש.
במיקס ממש לא היה בראש סדר העדיפויות. כיריים,ספה ופינת אוכל - כן.
אז דבר ראשון קניתי במיקס.
קיבלתי קופסה גדולה ומהודרת, כמה דסקיות קטנות ומכלים קומפקטיים, בורג או שניים, ושפע של חוברות הסבר.
הייתי בטוחה שצריך לעשות שימוש בבורג כדי להתקין את הסכין הרב-שימושית. חיפשתי לי מקום לשבת ולהתעמק בהוראות - אלא שמתקן הכביסה הממוטט שלנו הוציא את הסלון מכלל אפשרות.
בסופו של דבר התיישבתי. פרשתי סביבי את הקופסאות, הדסקיות, הברגים, מברג, ההוראות - והוצאתי את המכשיר מקופסתו המהודרת.
דחפתי את הדסקית הרב-שימושית באצבע למקום.
זהו.
מוכן.
הוא עובד.
שום סיבוך, סיבוב או חוש טכני. כלום. כל מה שצריך זה להשחיל את הדסקית ואחרי השימוש לשטוף במים זורמים. תוך דקה הכל מוכן - שייק פירות סמיך על בסיס יוגורט עם קרח והרבה פירות, בלילות קלילות ואווריריות לעוגה או לפנקייק, טחינה, חומוס, בצק פריך... האפשרויות פשוט לא נגמרות.
בנוגע לבצק שמרים - אני מאמינה גדולה בלישה ידנית בה אפשר לראות ולחוש את השיניים במרקם הבצק, ולכן לא נוהגת ללוש מכנית לחם או עוגות שמרים. אני אף נוהגת לצקצק ולהאשים את המיקסר בבצקים שלא עלו יפה בגלל לישת יתר או לישה אגרסיבית מדי. במיקסר פשוט אי אפשר לראות ולהרגיש את הבצק ולדעת מתי הוא עבר לשלב לישת היתר. א-ב-ל, הבמיקס מאפשר צפיה הדוקה בבצק, ולכן יתכן שיתאים אפילו לעבודה הזו. דיווח מפורט יבוא.
ובנוגע לבצק פריך - השתמשתי בדסקית האמולסיה המיועדת ליצירת מיונז. עבד יופי.
העבודה קלה ופשוטה, לא צריך לפרק, להרכיב או לגרד, והניקוי פשוט להפליא - תחת זרם מים קצר. מאז אני מכינה לי שייק פירות מזין לארוחת בוקר בערך פעם ביומיים, והכנת - ובכן - כמעט כל דבר - הפכה לזריזה, פשוטה וכיפית. במבי (כן, יש לו שם, למה אתם שואלים?) כמעט לא רואה את פנים הארון - המקום שלו הוא על השיש, בשימוש או מתייבש. מסתבר, אגב, שהבורג שקיבלתי אמור להצמיד את המעמד שלו לקיר. לזה עוד לא הגעתי.
בקרוב יגיע האתגר הבא שלו - הכנת חמאת בוטנים.
מבוטנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה