על משקפי השמש החדשים שלי אני מפנטזת כבר לא מעט זמן.
לא מעט. למעשה כבר מאז אייקון.
כן,מאז סוכות.
והמשכתי לחשוב עליהן עד פסח ו"עולמות".
בקיץ האחרון התחלתי לחשוב שאולי כדאי לי לקנות סוף סוף משקפי שמש תחליפיים. אלה שהיו לי נגנבו שלוש שנים לפני כן. על שפת הים. באמצע הלילה. לא פלא שלא כל כך חשתי בחסרונם.
והייתי באייקון. והיה שם דוכן, כן? דוכן שלהם.
Creative Splendour
"איזה סטימפאנק", נאנחתי.
סטימפאנק הוא ז'אנר מעניין במיוחד של מדע בדיוני ובו המיכון מבוסס על מנועי קיטור. דמיינו ספינות חלל מונעות בקיטור טסות למאדים, מוטסות על ידי ג'נטלמנים חקרניים במקטורן עם שעון כיס. כן, כזה. מאחר והז'אנר מגניב עד הצטעפות העיניים, הוא לא רק נכנס לאופנה אלא התחיל להשפיע עליה.
כלומר, אנשים התחילו לייצר - בהשפעת האסתטיקה המורכבת - שפע של אביזרים מרובי פרטים ומרהיבים, מתליונים ועד פרוטזות:
תליונים מ-creative splendour: גיטרות גם:
ורציתי אותם.
רציתי אותם מאד. יותר מכל דבר אחר שהיה בדוכן הזה או באייקון בכלל.
אבל הם לא מקבלים אשראי.
ברור, בתקופת הקיטור עבדו רק עם מזומן.
לרוע המזל אזלו לי מטבעות הזהב (והייתי ממשכנת את טבעת הנישואין שלי בשביל זה).
אז התחברתי אליהם בפייסבוק וחיכיתי להזדמנות.
במשך חודשים.
ההזדמנות הגיעה סוף סוף בכנס "עולמות" בפסח.
שוב הדוכן.
שוב כובעים מטורפים, תליונים מהממים של מפתחות קטנטנים, שוב שפע של גלגלי שיניים, ושוב משקפי מגן גדולים לטייס החלל הצעיר. הפעם שמתי לב שהם עשויים מעור ממוחזר ומעדשות שפורקו ממשקפי שמש אמיתיות.
קניתי אותם בידיים רועדות והרכבתי אותן על המצח מיד.
עכשיו חסר לי רק כובע להרכיב אותן מעליו.
אם כי זה לא הכרחי - הן חוסמות יופי את הרוח ברכיבה על אופניים בזיהום האויר התלאביבי הממוצע.
ולא מפריעות לשיער להתנפנף בכלל.
לא מעט. למעשה כבר מאז אייקון.
כן,מאז סוכות.
והמשכתי לחשוב עליהן עד פסח ו"עולמות".
בקיץ האחרון התחלתי לחשוב שאולי כדאי לי לקנות סוף סוף משקפי שמש תחליפיים. אלה שהיו לי נגנבו שלוש שנים לפני כן. על שפת הים. באמצע הלילה. לא פלא שלא כל כך חשתי בחסרונם.
והייתי באייקון. והיה שם דוכן, כן? דוכן שלהם.
Creative Splendour
"איזה סטימפאנק", נאנחתי.
סטימפאנק הוא ז'אנר מעניין במיוחד של מדע בדיוני ובו המיכון מבוסס על מנועי קיטור. דמיינו ספינות חלל מונעות בקיטור טסות למאדים, מוטסות על ידי ג'נטלמנים חקרניים במקטורן עם שעון כיס. כן, כזה. מאחר והז'אנר מגניב עד הצטעפות העיניים, הוא לא רק נכנס לאופנה אלא התחיל להשפיע עליה.
כלומר, אנשים התחילו לייצר - בהשפעת האסתטיקה המורכבת - שפע של אביזרים מרובי פרטים ומרהיבים, מתליונים ועד פרוטזות:
תליונים מ-creative splendour: גיטרות גם:
ופרוטזות באמת. בתמונה: הסופר ג.ד פאלסן עם פרוטזה שבנה יוצר הסטימפאנק תומאס וילפורד. התמונה מויקיפדיה.
ובכן, בדוכן, חוץ משפע של תליונים, שעונים, שרוולונים, כפפות ופסינייטורים, היו גם המשקפיים האלה.
ורציתי אותם.
רציתי אותם מאד. יותר מכל דבר אחר שהיה בדוכן הזה או באייקון בכלל.
אבל הם לא מקבלים אשראי.
ברור, בתקופת הקיטור עבדו רק עם מזומן.
לרוע המזל אזלו לי מטבעות הזהב (והייתי ממשכנת את טבעת הנישואין שלי בשביל זה).
אז התחברתי אליהם בפייסבוק וחיכיתי להזדמנות.
במשך חודשים.
ההזדמנות הגיעה סוף סוף בכנס "עולמות" בפסח.
שוב הדוכן.
שוב כובעים מטורפים, תליונים מהממים של מפתחות קטנטנים, שוב שפע של גלגלי שיניים, ושוב משקפי מגן גדולים לטייס החלל הצעיר. הפעם שמתי לב שהם עשויים מעור ממוחזר ומעדשות שפורקו ממשקפי שמש אמיתיות.
קניתי אותם בידיים רועדות והרכבתי אותן על המצח מיד.
עכשיו חסר לי רק כובע להרכיב אותן מעליו.
אם כי זה לא הכרחי - הן חוסמות יופי את הרוח ברכיבה על אופניים בזיהום האויר התלאביבי הממוצע.
ולא מפריעות לשיער להתנפנף בכלל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה